מאמר להדפסה

במאמר קודם באתר התחלנו לדון ולהציג את אגד הוראות החוק העוסקות במושבים והסוגיות הקנייניות הסבוכות הנוגעות לשאלות עדינות במקרקעין ובעלות עליהם- הללו מכונים- "דיני מושבים". במאמר זה נמשיך לדון בדיני המושבים ונתמקד במשהו שרובנו מכירים אך מעולם לא הקדשנו לא שנייה של מחשבה משפטית (אלא במקרים בהם אנו הבעלים של הנושא הבא במאמר)- במאמר זה נדבר על שאלת חוקיות הקמת הצימרים במושבים והרגולציה של דיני המושבים על הצימרים.

 

 

 

 

"צימר" למרות שעבור כולנו הוא "נופשון" או "בייבי מלון" הוא בסך הכל בגרמנית "חדר". כמעט ואין מושב, יישוב וקיבוץ בארץ 'שמכבד את עצמו' ולא מציע מבחר מינימאלי של שני צימרים. וישראלים רבים אכן מבקרים את המקומות הללו מידי שנה. ואולם, מי מאיתנו אי פעם הקדיש שניה למחשבה לשאלה- האם יש מערכת דינים או הוראות חוק המסדירות את הצימרים? ובכן יש- דיני המושבים.

 

כפי שכבר למדנו במאמר קודם באתר בנושא דיני מושבים, כ-90% מאדמות המושבים מצויות בבעלות המדינה ומוסדותיה ולכן, זכויות הבעלות וזכויות הקניין לא נתונות לבעלי הנחלות- בעלי המשק החלקאי כי אם למדינת ישראל. מדינת ישראל מאפשרת את המגורים במושב ואת עיבוד האדמה במטרה לעיבוד חלקאי ותו לא- כל חריגה מכך- ברשות המדינה. צימר הוא לא ממש עיבוד חקלאי-אז כיצד?

 

 

ככלל, רשויות המדינה די קשוחות במתן אישורים לשימוש חלקאיים הניתנים לבעלי הנחלות והמשקים החקלאיים. סייג לכך הוא שינוי ייעוד הקרקע במטרה להטיב עם חברי האגודה- חברי המושב. כך, למשל, מנהל מקרקעי ישראל נוטה לאשר הקמה של תחנות דלק, מפעלים ותעשייה אך רואה בעין פחות יפה את תעשיית הצימרים, ג'קוזי וספא.

 

למרות האמור, ככל שכלל חברי המושב מעוניינים בהקמת הצימרים ומציגים הסברים משכנעים כי הקמת הצימרים מטיבה עם המושב- מנהל מקרקעי ישראל ייטה לאשר את הקמתו, למרות כי זהו לא שימוש חלקאי.

 

אך שאלתנו הייתה "מה אומרים דיני המושבים" ולא "מה קובע מצב הרוח של הפקיד במנהל מקרקעי ישראל" אז מה באמת אומרים הדינים הנוגעים למושבים? ובכן, למעט ההנחייה כי את קרקעות המושבים יש לייעד לשימוש חלקאי בלבד אין אמירה אחרת בחוק ולכן, גם במקרה זה הוצעו הצעות חוק שונות במטרה לנסות ולהגמיש ולהתאים את דיני המושבים לחיים המודרניים והצרכים הכלכליים של המושבים.

 

כך, למשל, הצעת חוק של חבר הכנסת אפרים סנה הציעה בזמנו לאפשר לבעלי המשקים החלקאים לעשות שימושים שאינם לצרכים חלקאיים בלבד בנחלותיהם.

 

כך, למשל, הצעת חוק של חבר הכנסת אפרים סנה הציעה בזמנו לאפשר לבעלי המשקים החלקאים לעשות שימושים שאינם לצרכים חלקאיים בלבד בנחלותיהם.

 

והרי יש בכך הגיון כלכלי שמושך מבקרים אל המושב ומאפשר לתושבי מדינת ישראל להכיר ולהיחשף למקומות בארץ שאחרת לא היו מגיעים אליהם. כך, שייתכן ושינו אינטרס ציבורי בקידום דיני המושבים.

 

מצד שני, מדובר במקרקעין שבבעלות המדינה ומטרתם שירות הציבור- האם הציבור צריך ספא יותר ממה שהוא צריך כבישים סלולים? ככל הנראה שלא. אולם, זוהי דרך מעט מעוותת להציג את הדילמה בעניין (ואכן באופן זה ישנם חברי כנסת שמציגים כך את הקונפליקט בין השיקולים ומתנגדים לקידומם של דיני המושבים והתאמתם למציאות הנוכחית).

 

והשאלה נותרת פתוחה- "דיני מושבים- האם אנחנו בדרך גם לדיני צימרים?"