מאמר להדפסה

שאלה מרכזית המאפיינת את הישראלי המצוי, בין אם גבר או אישה היא "מה מגיע לי?" מגיל צעיר ילדינו לומדים לענות במילה "זכותי" על השאלה מדוע הם נוהגים באופן מסוים. השאלה הזו מקבלת משנה תוקף בכל הנוגע להליך הגירושין המורכב והסבוך במדינת ישראל ולמעשה, השאלה היא מה זכויות וחובות האישה במהלך הנישואין ובעת הגירושין?

 

 

 

 

 

 

כידוע, אחד ה"קרבות" המרכזיים סביב נושא גירושין זכויות אישה הוא בשאלת המזונות- כמה ולמה. לפי המשפט העברי קיימות מספר "עילות קיזוז" אשר יצדיקו הפחתה ממזונות האישה. העילות הללו נגזרות מזכויות וחובות האישה בעת הנישואין והגירושין.

 

כנגד זכותה של אישה למזונות לקראת הליך הגירושין, יטען בעלה- "מעשי ידיה כנגד מזונותיה". מה המשמעות של "מעשי ידיה"? כדי שאישה תממש את זכותה למזונות היא חייבת במלאכות שונות: ראשית, מלאכות חיבה (לרחוץ את רגליו של בעלה, להציע את מיטתו, למזוג את כוסו וכד'). היקף החובות נקבע "לפי המקובל" וכיום, חובות אלו לא מהוות גורם שעלול לפגוע בזכויות האישה בנישואין או בגירושין. 

 

שנית, "מלאכות הבית" (לכבס, לבשל ועוד). גם אלו נקבעות "לפי המקובל". בפועל, בעל שינסה לטעון בפני בית-המשפט לענייני-משפחה שאשתו לא מכבסת או מבשלת ולכן, יש לקזז מזכותה ואף לפטור ממזונות לקראת הגירושין, לא יזכה להתייחסות רצינית של ממש. ולבסוף, וכאן עיקר המחלוקת- האם אישה חייבת "במלאכות רווח"? לצאת לעבוד ולהרוויח פרנסה.

 

 

הכלל הוא "מעשי ידיה כנגד מזונותיה". כלומר, לפי ההלכה הזכות למזונות היא של האישה. במובן זה, הגבר לא יכול "לוותר בשמה". אין לו הכוח לקבוע כי הוא "מוחל לה" על הצורך לצאת ולעבוד- "מלאכותיה" ולכן הוא לא ישלם לה מזונות. אולם, האישה יכולה לומר "איני עושה ואיני ניזונה"- כלומר, אני לא עובדת ולכן אני מוותרת על זכותי כאישה למזונות במהלך הנישואין ועד הגירושין.

 

בפועל, עד שנות ה-90 שררה בסוגיית גירושין בישראל הזכויות של האישה, התפיסה כי אישה שלא יוצאת לעבוד לא באמת מוותרת על זכותה למזונות עד הגירושין. ואין בכך אמירה של "איני עושה ואיני ניזונה". אולם, יש להדגיש כי נוצר פרדוקס לפיו אישה שכן עבדה הייתה עשויה להיתקל בטענת הבעל כי מזכותה למזונות עד הגירושין יש לקזז את הכנסותיה (שכן, אם יש לה רווחים מעבודתה מדוע שבעלה ישלם יותר?) נוצר עיוות: אישה שעבדה פגעה בזכותה למזונות.

 

בשנות ה-90, בעקבות פסיקה של בית-הדין הרבני בחיפה, השתנה המצב. פסק-הדין קבע כי אישה חייבת לצאת לעבוד במסגרת "מעשי ידיה". זאת, היות וכאמור כלל החובות והזכויות של האישה עד לגירושין נקבעות לפי המקובל. בית-הדין מצא שהיום מקובל שנשים עובדות. ואיזה עבודה מקובלת, למקרה שתהיתם? מזכירות, פקידות, הוראה.

 

המשמעות המעשית של פסק-דין זה בתחום גירושין זכויות אישה היא שאישה שלא יוצאת לעבוד- לא מקיימת את חובת "מעשי ידיה" וכאילו אמרה "איני ניזונה ואיני עושה"- האישה ויתרה על זכותה למזונות עד הגירושין. אישה כזו, לא תורמת לבית ולא יכולה לתבוע מזונות. למעשה, מחובת הבעל למזונות מקזזים את "פוטנציאל ההשתכרות של האישה"- כמה הייתה מרוויחה לו הייתה עובדת במקצוע "מקובל" (מזכירה, פקידה, מורה). הפגיעה מתרגמת לסכום של כ-3,000 ש"ח.