מאמר להדפסה

ביטויים כגון- "קיבלה גט", "נתן גט", "סרב גט", "מסורבת גט" ועוד נשמעים כעניין שבשגרה כמעט בישראל. אולם, נשאלת השאלה- מה זה בכלל הגט הזה שנותנים אותו, מקבלים אותו או מסרבים לעשות כן? יש לגט בכלל הגדרה?

 

ה"גט" הוא בסך הכל דף נייר, או ליתר דיוק קלף, ועליו מספר מילים כתובות בדיו. אז על זה כל הסיפור? כל ה"טרה-רם" הזה על סביב ההגדרה של דף נייר?

 

 

כן..כן.. ההגדרה לגט מקורה בתורה (ספר דברים, כ"ד) נאמר כי גבר אשר "יגרש" את אישתו יעשה זאת באמצעות "ספר כריתות". עוד נכתב כי אסור יהיה לאותו גבר לנסות ולהינשא שוב לאותה אישה לאחר שתינשא לאחר. למעשה, זה הכל, זה כל שציוותה התורה בפשטות רבה. מקורן של שאר ההלכות, הדרישות והתנאים הוא מהתורה שבעל-פה ופסיקות מאוחרות יותר של חכמינו,הללו לא מוגדרות בעצם ההגדרה של הגט.

 

למשל, בעבר יכול היה הגבר לגרש את אישתו לפי רצונו אולם, בניגוד לרצונה שלה. לאחר חרם ד'רבינו גרשום נאסר גירושה של אישה בעל כורחה; דרישה נוספת היא דרישת הכתב- אישה תגורש על-ידי בעלה אך ורק באמצעות הגט- שטר חוב. יש לציין כי במקורות היהודים ניתן למצוא שימושים נוספים למילה "גט" בהקשאים שונים של דיני הקניין ואולם, כיום, הכוונה היא אך ורק לשטר החוב אשר מסיים את קשר הנישואין בין הבעל לאשתו. כלל מעניין נוסף הוא כי לא ניתן להכין גט "שבלונה". כלומר, אותו שטר חייב להיות מותאם עבור הבעל הנדון והאישתו.  לבסוף, מסירת הגט תעשה בנוכחות עדים. 

 

בכל שאלה תוכלו לפנות אל עו"ד מומחה בפורום גירושין

 

אם נסכם את עיקרי הדרישות העולות מהגדרתו של הגט נראה כי מדובר בפיסת נייר, בין צדדים, החייבת להימסר מרצון ולהיות מותאמת לצדדים החתומים עליה. מכאן, מתבקשת למעשה השאלה- האם ניתן להגדיר את הגט הוא חוזה בין בעל לאשתו ? חשיבות השאלה היא בהתייחסות המשפטית להסכם בין צדדים כאל חוזה שכן, במידה ותשובתינו לשאלה היא חיובית- הגט הוא חוזה, הרי שבעל שיסרב לתת לאשתו גט- מפר חוזה!

 

 

הייתכן? בשום פנים ואופן לא! מסירת הגט היא מעשה חד-צדדי של הבעל התלוי ברצונו החופשי בלבד. אמנם זו נשמעת כאמירה קשה המקנה בידיו של אחד מבני-הזוג כוח חסר פרופורציות. אך, בין אם נאהב זאת או לאו, זוהי ההלכה, וזה מה שנובע מהגדרת הגט, היות ובעניין נישואין וגירושין ההלכה היא למעשה גם הדין.

 

אז האם הליך הגירושין ומסירת הגט הוא למעשה סוג של הליך בו הדיינים בבית-הדין משמשים כמעין בוררים? חשיבות השאלה היא במשמעות המשפטית של פסק בוררות לו ניתן לתת תוקף של פסק-דין של בית-משפט. וככזה, על מפרי פסק-הדין תופעלנה הסנקציות של ההוצאה לפועל?

התשובה בפשטות היא כמו שיר הילדים: "לא בדיוק אבל בערך... [בים, בם, בום]": כעיקרון, אקט מסירת הגט הוא פרטי ויכול להיעשות בין הבעל ואשתו ושני עדים. אין חובה בנוכחות הרבנים כלל.

 

הפרקטיקה שהתגבשה היא שנוכח מורכבות שאלת הגירושין והדינים והמנהגים שהתפתחו במרוצת השנים סביב הגט, הדבר נעשה בנוכחות רבנים. אולם, אלו, וזוהי נקודה חשובה להדגשה- אינם בעלי כוח להשפיע על רצונו של הבעל למסור גט. הם לא משמשים כמגשרים או בוררי מחלוקות בין הצדדים.

 

 

עם זאת, לאחר מתן הגט, מוציא בית-הדין הרבני פסק-גירושין לו תוקף משפטי מחייב אשר מחייב גם את בתי-המשפט (במידה והדיון במזונות וסוגיות אחרות הקשורות בקשר הנישואין והגירושין תתברנה בבית-משפט ולא בבית-הדין). בנוסף, החוק בישראל כן מקנה לבתי-הדין סמכויות אכיפה לעניין פסיקותיהם. שאלה אפקטיביות האכיפה היא כבר דיון בפני עצמו.