פסק דין להדפסה

לפני שאתחיל לפרט את האירוע, ברצוני לציין כי למרות הזיכויים הנדירים בביהמ"ש דיני תעבורה שהינה בעייני סרט נע להרשעות, כאשר אני מאמין בחפותו של הלקוח אני ניגש להוכחות וכך היה במשפט הזה.
 

האירוע

במאי 2015 בשעה 15:40 לערך נהג מרשי ברכב פרטי בנתיבי אילון מת"א להרצליה כאשר הינו נוסע בנתיב השני מימין, ולצדו ישבה חברתו. בהגיעם כ-1.5 ק"מ מדרום למחלף שבעת הכוכבים, חלפו על פני מלכודת מהירות ובאלפית השנייה ראו את השוטר מסמן לעצור. כיוון שנסעו בנתיב השני מימין הניחו כי הסימון הינו לרכב הנוסע לימינם. מרשי העיר לחברתו –״הוא תפס מישהו״. הם המשיכו ולאחר כ-1.5 ק"מ ממש במזלג הפניה להרצליה שמעו סירנה וכריזה לעצור ועצרו. מכאן החלו טעויות של השוטר.

השוטר העמיד אותם בשטח ההפרדה שבין שני הכבישים בניגוד לתקנה 26 ב לתקנות התעבורה, כאשר כלי רכב חולפים במהירות משני צדי רכבם. על אף בקשת מרשי להמשיך ולעצור במקום בטוח השוטר סירב.

השוטר עיכב אותם למשך 40 דקות ללא דו"ח עיכוב כמתחייב אחרי 20 דקות לפי סעיף 74(2) לחסד"פ .

השוטר נתן למרשי 2 דוחות –האחד על מהירות של 125 קמ"ש (מותר 90 באותו קטע) והשני על אי ציות לשוטר בניגוד להוראת נוהל המשטרה להגיש דו"ח 1 על העבירה החמורה יותר.
בדו"ח הממל"ז שהיה דו"ח ברירת קנס לא ציין השוטר את מרחק המדידה –לפי הפסיקה זוהי עילה לזיכוי ולפיכך יעצתי למרשי לבקש להישפט. מרשי שכח, הזמן של 90 יום עבר , בקשת דחייה שהגשתי נדחתה ולפיכך שילם ונותרנו עם עבירת אי הציות לשוטר .
 

לפי נוהלי המשטרה, כאשר יש מספר עבירות, יינתן דו"ח רק על העבירה החמורה יותר –אי ציות לשוטר. כאן כאמור ניתנו שני דוחות, אך עקב אי בקשת מרשי להישפט בזמן, נשמט הנימוק הזה.
 

כל הטיעונים הללו נטענו על ידי בביהמ"ש כטענות מקדמיות לפי סעיף 149 (10) והיו נושא לחקירה הנגדית.

טיעון נוסף המתבסס על חישוב מהירות הרכב והזמן שנותר למרשי לזהות כי השוטר מתכוון אליו- לפי חישוב המהירות ומשך מדידת המהירות על ידי השוטר בממל"ז ועד שסימן לעצור, נותרה למרשי פחות משניה לזהות את השוטר ולהבין כי השוטר מתכוון אליו- החישוב הוגש לביהמ"ש ונתקבל ע"י כב' השופטת ענת יהב.
 

הטיעון העיקרי כאמור שעליו התמקדתי הינו –אי ציות עקב תום לב של הנהג (אדם נורמטיבי ,עובד הייטק עם עבר תעבורתי די נקי) דהיינו טעות במצב דברים לפי סעיף 34 יח ' לחוק העונשין. בנוסף, מרשי לא עצר לאות השוטר ללא מחשבה פלילית לפי תיקון 22 (ב) לחוק העונשין. לראיה, כאשר השוטר כרז לו לעצור, עצר מרשי מיד. כמו כן, באם היה רוצה להימלט היה מגביר מהירות פונה בצומת שבעת הכוכבים והשוטר לא היה יודע לאן פנה.
 

בחקירה הנגדית לשוטר היה זיכרון סלקטיבי - כל מה שהיה נוח לכתב האישום זכר, כל מה שלא היה נוח לכתב האישום לא זכר.

בנימוקי הזיכוי ציינה השופטת את העדות האמינה של מרשי וחברתו, את חישוב הזמן שהגשתי ואי יכולת מרשי לזהות כי השוטר התכוון אליו ואת אי הציות שנבע מטעות במצב דברים.

הכותב עוה"ד שמואל (מולה) שחם ייצג בתיק את הנתבע.