פסק דין להדפסה

 

אחד החסמים בפני משמורת משותפת היא הדרישה, כביכול, ליכולת שיתוף פעולה בין ההורים.  דרישה זו, אשר מוצגת לפעמים כתנאי למשמורת משותפת, הינה דרישה בלתי אפשרית, משום שהיא מעניקה תמריץ שלילי, לאמהות המתנגדות למשמורת משותפת, לעצב מציאות (או מצג) של חוסר יכולת לשיתוף פעולה, כביכול. בשנים האחרונות השכילו בתי המשפט ופקידי הסעד, לדלל את כוחו ומעמדו של תנאי זה. כך, למשל, הפך התנאי האמור מתנאי הכרחי, לתנאי רצוי בלבד.  בד בבד נקבע בפסיקה כי שיתוף הפעולה הנדרש הנו שיתוף פעולה פונקציונלי ולא יותר. כן נקבע כי על יכולת שיתוף הפעולה יש לעמוד על סמך שיתוף הפעולה שהתקיים לפני פרוץ סכסוך הגירושין, ולא על סמך התנהלות ההורים בתקופת הליכי הגירושין, הסוערים מטבעם. 

 

אולם את המפלה המוחצת ביותר ספג התנאי של יכולת שיתוף הפעולה (בין ההורים) במספר פסקי דין בהם נקבע כי גם במקרים של חוסר כל יכולת לשיתוף פעולה, מוטב לפסוק משמורת משותפת, מאשר להעניק לאחד ההורים את המשמורת הבלעדית.  ואכן ניתן בשקט לומר כי כיום קיימת מגמה של משמורת משותפת גם כשמדובר בהורים שלא מסתדרים ביניהם. 

 

בפסק דין  מרתק אשר ניתן בחודש אפריל 2013, מאת כבוד השופטת שפרה גליק מביהמ"ש לענייני משפחה בר"ג , מצוטטת פקידת הסעד אשר העידה כי מקובל כיום להמליץ על משמורת משותפת יותר ויותר, גם כאשר מתקיים קונפליקט עז בין ההורים, וזאת מפני שכיום הדין הוא שגם במשמורת רגילה מוכרחים ההורים לקבל כל החלטה מהותית בהסכמה, כך ששלילת  המשמורת מאחד ההורים (בד"כ מן האב. א.ש.) אינה פותרת את הבעייה. השופטת עצמה קבעה כי המונח משמורת מתייחס רק לשאלת מקום מגורי הילד ותו לא, בעוד הסמכות לקבל החלטות נותרת באחריות משותפת. מכיוון שכך, אין הכלי של קביעת משמורת יכול לשמש כפתרון לבעיית חוסר יכולת שיתוף הפעולה. על כן הורתה השופטת על משמורת משותפת, למעשה, אולם היא החליטה (באופן סמלי בלבד לעניות דעתי) לכנות את ההסדר ההורי בביטוי משמורת מחולקת. זמני ההורות חולקו בצורה חציונית לחלוטין. השופטת אף ציינה כי היא מאמינה ומקווה שהסדר כזה ימנע יצירת היררכיה בין ההורים, יגרום לכל אחד מהם לחוש נוח במעמדו ההורי, והדבר יעביר גם מסר חינוכי חיובי לכל בני המשפחה. השופטת אף קיבלה את הטענה לפיה קביעת משמורן אחד משולה להפקעת המשמורת מההורה האחר. 

 

זהו פסק דין נוסף, בשרשרת של פסקי דין אשר ניתנו ופורסמו מהשנים האחרונות, אשר מחליש עד דק את מעמדה של הדרישה הפרדוקסלית ליכולת שיתוף פעולה בין ההורים כתנאי, כביכול, למשמורת משותפת (אף אם נכנה אותה בביטוי "משמורת מחולקת" או "משמורת חציונית",  או "משמורת של שני ההורים", או מצב בו "אף הורה אינו נקבע כמשמורן").