שאלו עו"ד על דיני משפחה(935)

מה גזר הדין לעניין ההרשאה בתיק המתואר במאמר? האם ישנה איזושהי סטטיסטיקה של הרשעות כאלה ומה העונש בגינן?

האם אוכל לקבל מבית משפט צוו לעיון במסמכים רפואיים על מנת שאוכל לבדוק האים בזמן גירושיי נולדו לי ילדים מהליך טיפול פוריות בזמ נישואי

לאחרונה התעניינתי אצל כמה עורכי דין לחתום על הסכם ממון. שמעתי מכולם תשובות מאוד סותרות ולכן הייתי רוצה כאן אולי כאן בפורום לדעת מה הגישה הרווחת לגבי הסכמם ממון בין בני זוג לפני נישואין ומפאת חוסר ההיכרות שלי עם הנושא מקרוב הייתי מאוד רוצה לדעת אם הסכם הממון שאני חפץ בו הוא מוזר או דווקא מקובל לעשות.

אני רוצה להתחתן עם חברתי. אקדים ואומר שאני לא מתחתן כדי להתגרש ! אני חפץ בחיי נישואין ומשפחה יציבים ותמידיים עד הסוף... עם זאת, איני יכול להתעלם מהסטטיסטיקות שמדברות היום על כל זוג שלישי שמתגרש ועל אנשים שמתהפכים בחיים וכו...
אני מצד אחד אוהב מאוד את חברה שלי, נמשך אליה ורוצה להתחתן איתה שתהיה האשה שלי לכל החיי ומצד שני אני מודה שאינני סומך עליה כל בענייני כספים וכלכלה.
מאחר שאני הצד כמו שאומרים "בעל הממון" יותר מבין שנינו : יש ברשותי דירת 4 חדרים שרכשתי עם משכנתא והון שחסכתי, אני מעוניין בהסכם ממון שבו :
1) לכל אחד תהיה הזכות הבלעדית על נכסים/כספים שצבר עד הנישואין.
2) לכל אחד תהיה הזכות הבלעדית על המשכורת שלו ותהיה קופה משותפת אליה יפקיד כל אחד חלק יחסי בהתאם למשכורתו (אני אפקיד יותר) לצורך מימון המחיה המשותפת ובעתיד ילדים בעה"ש... הקופה שייכת באופן שווה לשנינו.
3) לכל אחד תהיה הזכות הבלעדית על קרן השתלמות שלו וכל גלגול של הון שבידיו בין אם במכירת הנכס וקניית אחר במקומו, הקמת עסק מימונו והרווחים ממנו וכו...
4) אך ורק במקרה של פרידה, לכל אחד תהיה זכות בלעדית על הפנסיה שלו בלבד למעט אם היו המקרים החריגים שאזכיר בהמשך במהלך הנישואין.

למעשה ההסכם כאן מציע הפרדה בכל רכוש/נכס/הון שכל אחד צובר לו בניפרד למעט כספי המחיה המשותפת, כאשר אני רוצה גם להוסיף להסכם את המקרים החריגים הבאים :
א) חלילה וחס נולד ילד עם מגבלות או שהוא חולה או שמתגלית אצלו מחלה קשה או נפצע מתאונה ובעקבות כך האישה נשארת בבית לגדל אותו ולא עובדת עקב כך, אז הגבר יממן לבד את הקופה המשותפת וגם יפקיד לחשבונה סכום כספי לחיסכון כביכול במקום כסף שהייתה חוסכת ממשכורת אם הייתה עובדת.
ב) אם האישה או הגבר עצמם חלילה וחס חולים במחלה קשה/נפצעו בתאונה שבעטיה לא יכולים לעבוד אז אותו הדין כמו בסעיף הקודם מבחינת המשכורת.
- בכל אחד מהמקרים החריגים הנ"ל, בקרות פרידה חלילה וחס, אם הגבר היה היחיד שעבד כל אותה תקופה (או לחילופין האישה אם היא הייתה זו שעבדה), ידאג הגבר להפריש עבורה חלק יחסי מכספי הפנסיה שלו - אם חלילה נפרדו לאחר נישואין בהם נאלצה האישה לא לעבוד מהסיבות הנ"ל.

האם הסכם שיתבסס על האמור לעיל נשמע "פייר אינף" אפשרי ומקובל משפטית ובכלל ?

תודה מראש

תומר

התרגשתי ב 2011
הסדרי הראייה בהסכם לא כוללים לינה באמצע שבוע.
לפני כ 4 שנים הגענו להסכם בינינו אני והגרוש שהילדים ילונו אצלו באמצע שבוע(שלא ניתן לגביו שום פסק דין וההסכם נעשה בע"פ)
כיום המצב הוא שבעקבות זוגיות שיש לאבא ומעבר לדירה משותפת (שעד עכשיו האבא היה גר אצל ההורים שלו) הילד הגדול (בן 11) החליט שלא טוב לו בבית החדש והוא רוצה לחזור לישון בבית.
הילד מתלונן על זה שבת הזוג של האבא צורחת כל היום גם עליהם והאבא עומד מהצד ולא עושה כלום וכתוצאה מכך הילד מרגיש מושפל על ידה.
האבא לא מוכן להחזיר את הילדים כפי שכתוב בהסכם
מה ניתן לעשות במצב כזה?
איך אוכל לדרוש שהילדים יחזרו לישון בבית לפי ההסכם המקורי?

אני בת 55 חיה עם בן זוג שש שנים בשלווה ובאושר (שנינו גרושים). בהתחלת הקשר עשינו הסכם ממון לפיו יהיה לנו חשבון משותף בו נפקיד סכום כסף חודשי לצריכה משותפת, אני אגור איתו בדירתו , כל אחד ישמור על נכסיו (דירה חסכונות וכו). בנוסף כתבנו כי אם אחד הצדדים רוצה לסיים הקשר צריך להודיע חודשיים מראש בכתב. שאלתי; האם יתכן מצב בו הסכם הממון יסתור זכויות אחרות כגון צוואה (לא הדדית) שכל אחד מאתנו עשה, או זכות שניתנת כ'מוטב' או זכויות פנסיה או כל זכות אחרת הניתנת לבת זוג. האם לצורך העניין אני בת זוג מדרגה פחותה? האם אני נחשבת ידועה בציבור? בנוסף מה יקרה לאור הסעיף בהסכם הממון לפיו צריך להודיע חודשיים מראש ובכתב על פירוד? - נניח עוד מאה שנה ניפרד -האם זה יבטל באופן גורף זכויותי אחרי שנים רבות של חיים ביחד?

שלום,
אני רוצה לנסוע לחו"ל לחופשה עם בניי (בני 3 ו - 7) לשבוע. הגרוש שלי לא התנגד אבל גם לא נתן אישור ומבקש שנגיע להסכמה בענין זה (אין לנו שום הסכם בשום נושא). האם פקידת הסעד שמונתה על ידי בית משפט לקבוע הסדרי הראיה של הבנים עם הגרוש, יכולה לאשר לי לנסוע לחול, או שאני צריכה לפנות לבית משפט? האם אני חייבת לפתוח קודם בקשה ליישוב סכסוך או יכולה לבקש סעד זמני דחוף? הנסיעה עוד חודש וחצי.

אנחנו בתהליך גירושין ולא ברור לי למה לא כדאי לי לעזוב את הדירה בה אנחנו גרים בשכירות. חשבונות הבנק שלנו מופרדים ואני מרוויחה כרגע רק 1000-1500 ש"ח.
בעלי משתתף רק בחצי מההוצאות על הדירה ועל הילד בן השנה וחצי. כל יום שעובר קשה לי מאוד כלכלית. האם אין פיתרון לעניין?

האם אכן הדבר הוא שאם יש דירה שרשומה על שם האישה, מכספים שהיא קיבלה לפני החתונה (ירושה) ועוד כספי ירושה, ולגבר יש רק מה שצבר בנישואים, אז במקרה גירושים בית משפט יפסוק שהוא יכול לקחת לעצמו את כל הכסף המשותף לקניית דירה לעצמו, ואין חובת חלוקת הכסף שנצבר? דירת המגורים שנקנתה מכספי האישה נרשמה לתקופת מה גם על שם הבעל בגלל שדרש זאת באיומי עזיבה, ולאחר כמה שנים לאחר יעוץ זוגי ובעקבות התמודדות עם תופעות אלימות שונות ומשונות, האישה ביקשה שיחזיר את הרישום כצעד של בניית אמון. האם העובדה שהדירה היתה רשומה על גם על שמו, נותנת לו זכות על הדירה הזאת, גם אם יש לאישה הקלטות והוכחות שהוא דרש את הרישום הזה באיומים? והאם בכל מקרה בית משפט פוסק במקרה כזה שלגבר מגיעה דירה (מכל הכספים המשותפים) בגלל שלאישה יש דירה ועוד כספים, ואם הוא יחלק את הכסף המשותף אז לא יהיה לו מספיק כסף לקניית דירה במקום ובגודל שהוא רוצה. האם העובדה שלא היה הסכם ממון חושף את האישה לתביעות על הדירה שלה, שזאת בעצם דירת המגורים, בגלל שהדירה היתה רשומה כמה שנים גם על שמו בעקבות איומים?

אני מעוניינת לעיין בכתבי בית דין לענייני משפחה שנעשו בדלתיים סגורות בין הוריי בשמי כשהייתי קטינה. היום ברור לי שההורים שלי שיקרו המון לגביי ולדבר יש השלכות היום על חיי הבוגרים. חשוב לי לעיין בהם כדי לסגור פינות לעצמי וגם בגלל שהתחלתי בטיפול פסיכולוגי ומדובר בתקופה שהשפיעה הרבה על חיי וחשוב לי לדעת את הפרטים המדוייקים. אני כרגע בגירה כמובן ורוצה לעיין בתביעות שאני צד בהן ונעשו בשמי, רק בגלל שהייתי קטינה, אז הוריי ייצגו אותי. האם הדבר אפשרי מבחינת החוק?

שלום.
אנחנו בתהליך גירושים ולצערי די אגרסיבי. יש לנו הסכם ממון שאומר כי הדירה שלו, בה אני מתגוררת עם הבת שלנו בת 3 והוא בינתיים חזר להורים שלו. כרגע הוא הגיש בקשה לבית המשפט לפנות את הדירה או במילים אחרות לזרוק אותי עם הילדה לרחוב (((.
עד כמה זה מעשי? ומה אני יכולה לעשות בנדון? תודה