מאמר להדפסה

עיקר עניינו של מקרה שהגיע אל בין כותלי בית הדין הרבני נסוב בנושא כתובתה של אישה והאם הינה זכאית לה לאור טענותיו של הגרוש כי בגדה בו במהלך שהיו עדיין נשואים. הגרושה הסכימה להיבדק במכונת אמת, קרי פוליגרף כאשר התוצאה תהווה מקור הסתמכות בעבור בית הדין הרבני בהכרעתו. אולם הפרט המעניין בסיפור שלפנינו הופיע, ברגע האמת בו האישה נקראה לעבור את הבדיקה, אזי החלה זו "לגמגם". בתחילה ביקשה לערוך את שאלות הבדיקה ולאחר מכן, סירבה לחלוטין להתייצב לבדיקה באמתלה כי הינה נוטלת כדורי הרגעה ולפיכך, ובעצת הרופא לדבריה, החליטה שלא להיבחן.

האם הפסידה האישה את כתובתה? האם עצם סירובה להיבדק במכונת הפוליגרף מהווה עילה לשלילת כתובתה? הכול בכתבה שלפניכם...  

סירבה להיבדק בפוליגרף. האם הפסידה את כתובתה?

המדובר בבני זוג אשר קשר נישואיהם עלה על שרטון ולכן סיימוהו כדין בגט גירושין. אומנם, הליכי הגירושין בין השניים חלפו עברו להם, אך נותר עוד פרט אחד נוסף להסדיר, שהינו שאלת זכאותה של הגרושה לכתובתה. לטענת הגרוש, הרי שהאישה הפסידה את כתובתה שכן, בתקופה שעדיין היו קשורים בנישואיהם, בגדה בו הלזו עם גבר זר אותו הכירה בלימודיה. לדידו של הגבר, אשתו ומאהבה בילו יחד במסעדות, בתי מלון וכמו כן ביום הגט שוחחו 9 פעמים בטלפון כאשר השיחה האחרונה נערכה בשעות הקטנות של הלילה.

האישה מצדה, לא הכחישה את קיומם של קשרים רומנטיים, עם הגבר הנטען, אלא כי לדידה אותו קשר קרוב החל לאחר גירושיה ולא לפניו.

כאשר נשאלה האישה על ידי בית הדין האם נפגשה עם אותו גבר זר, בטרם גירושיה, השיבה בחיוב ואף הביעה הסכמתה להיבדק בנושא על ידי מכונת אמת (פוליגרף).

לכן נקבע בשלב ביניים, כי הצדדים יקבלו כל החלטה של בית הדין הרבני, בנוגע לשאלת הכתובה וכמו כן גובה סכום ערכה במידה ויחויב בה הגרוש.

האם קיימת עילה לשלילת הכתובה?

בית הדין הרבני בבואו להתמודד על הסוגיה דנן, בחן תחילה האם קיימת אחת מן העילות האפשריות המנויות בהלכה העברית, לפיה עליו לבטל את מתן הכתובה לגרושה.

תחילה דן בית הדין בשאלה האם האישה, בהתנהלותה הלכאורית עם אותו גבר זר, "עברה על דת" או אף חמור מכך ביצעה מעשה "כיעור" על כל השלכותיהם של קביעה של כל אחד מהגדרות הללו.

באשר לסוגיית עוברת על דת קבע בית הדין, כי הרי על פי ההלכה שיחות טלפון מרובות שניהלה האישה עם אותו גבר זר וכפי שהוכח לפניו, מהוות עוברת על דת. שכן, שיחות רבות ויתרות מובילות ל"משחק" עם בחורים, לשיטת הדין העברי. אלא כי, בכדי שתפסיד כתובתה בשל עבירה על דת יש צורך בקיום עדים, המתריאים, בה בטרם תישלל הכתובה.

בהמשך דיונו, שלל בית הדין הרבני את קיומו של מעשה כיעור שהינו התייחדות אסורה על פי ההלכה. לדידו של הרבני, אין בפניו די ראיות בכדי לקבוע כי התבצע, במקרה דנן, מעשה כיעור השולל את זכאותה של האישה לכתובה.

נפקות סירובה של האישה לפוליגרף

לדידו של בית הדין הרבני הרי כי סירובה של האישה להיבדק במכונת האמת, באמתלה כי הינה חשה שלא בטוב וכדומה, הינה תמוהה. שכן, הרי מכון הפוליגרף ביכולתו לקבוע האם הינה כשירה להיבחן או לאו.

מבחינה נורמטיבית, נסתמך בית הדין על דוגמה מההלכה העברית, שבקליפת האגוז אומרת, כי אישה המסרבת לשתות ממי מארחיה הרי הדבר המוכיח שהינה סוטה מדרך הישר ולכן תישלל כתובתה. בהמשך לכך יש לציין, כי הדוגמה הנ"ל נחשבת להוכחה, מוחלטת, לקיום העילה לשלילת הכתובה ואילו סירובה של האישה להיבדק במכונת הפוליגרף אינה מהווה הוכחה מוחלטת שדבר שקר בפיה. שכן, החרטה עשויה לנבוע מגורמים נוספים. עם זאת, נפסק כי עצם סירובה של האישה להיבדק מראה על סיכויים, כי הינה מתחמקת ולכן אולי אינה דוברת אמת. לכן, לדידו של בית הדין, יש להסתמך על תימוכין נוספים במקרה של חרטה כאמור, בכדי לשלול את כתובתה של האישה.

מאיס עליי

בית הדין התייחס לאמירותיה של האישה בזמן הליכי הגירושין, כי אינה יכולה להסתכל בפני בעלה ואינה יכולה לחיות עמו ובחן האם הינן נופלות בגדר "מאיס עלי". בהמשך לכך נבדק, האם מאסה בבעלה לשעבר האישה עד כדי מרידה בו, קרי שאינה מקיימת את חובותיה כאישה ובעיקר קיום יחסי אישות עמו, קרי "מורדת". בית הדין הרבני קבע, כי בהודאתה של האישה לפיה נמאס לה מבעלה, שכן אינה יכולה לחיות עמו, יש בכדי לשלול את כתובתה.

אשר על כן בסופו של יום, שלל בית הדין הרבני את כתובתה של האישה הן כפועל יוצא מהודאתה כי הבעל "מאיס עליה" וכמו כן נתן בית הדין משקל להחלטתו, בסירובה של האישה להיבדק במכונת הפוליגרף, מה שמחשידה לשיטתו בביצוע מעשה כיעור.

מאת: עו"ד יצחק-ארז קרט