מאמר להדפסה

סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע את העונש המינימאלי למי שמורשע בעבירה של נהיגה בשכרות – פסילת רישיון הנהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים (ואם כבר הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות בשנה שקדמה לעבירה הנוכחית – פסילה שלא תפחת מ-4 שנים). עם זאת, הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי לפסול לתקופה קצרה יותר עקב נסיבות מיוחדות שיפרט. 

 

בתי המשפט קבעו בשורה של פסקי דין כי טענות לפיהן לנהג אין עבירות קודמות והוא אדם נורמטיבי ו/או טענות לפיהן הנהג שתה כמות אלכוהול שאינה גבוהה ו/או הוא נמצא שיכור אך במעט מעל הריכוז הקבוע בחוק – אין בהן כדי להוות נסיבות מיוחדות שיצדיקו פסילה לתקופה קצרה מהמינימום.

 

עוד כדאי לדעת, כי במידה ובית המשפט גוזר על הנהג עונש של פסילת רישיון של שנתיים (ולמעשה, כל עונש של פסילת רישיון שעולה על שנה), יידרש הנהג, בסיום התקופה, לעמוד במבחני תיאוריה וטסט כתנאי לחידוש רישיונו.

 

אז מה בכל זאת ניתן לעשות?

 

מומלץ להיוועץ בעו"ד העוסק בתחום התעבורה בכלל, ובעבירות של נהיגה בשכרות בפרט, בשלב מוקדם ככל הניתן. עורך הדין יוכל לעיין בכל חומר הראיות הרלוונטי (מעבר לדו"ח שמקבל הנהג במקום) ולנסות לאתר פגמים ראייתיים. במקרים רבים עוה"ד יוכל לשכנע את גורמי התביעה המשטרתית להגיע להסדר טיעון המקל עם הנהג, על רקע אותם קשיים ראייתיים שיאתר ויציג בפני התביעה. במסגרת הסדר הטיעון יתוקן לעיתים כתב האישום כך שתיוחס לנהג עבירה קלה יותר, שאין בצידה עונש של פסילה מינימאלית לשנתיים, ובמקרים רבים יכלול הסדר הטיעון פסילה לתקופה קצרה בהרבה משנתיים (לרוב בין 11 חודשים ל-3 חודשים של פסילת רישיון).

 

במקרים מסוימים יוכל הסנגור לאתר קשיים ראייתיים כה קשים, שיהיה בהם כדי לזכות את הנהג לחלוטין מהעבירה המיוחסת לו, ולהימנע מכל ענישה שהיא.