מאמר להדפסה

לפי חוק הירושה, על מנת לתת לצוואה תוקף מחייב, יש להגיש לאחר מות המצווה בקשה לצו קיום צוואה בפני רשם הירושות. ללא צו קיום צוואה, לא ניתן לממש את הצוואה, ולא ניתן לחלק את עיזבון המצווה בהתאם להוראותיה.

במסגרת הליך הבקשה למתן צו לקיום צוואה, ניתן להגיש התנגדות למתן הצו לקיום הצוואה, ולנמק במסגרתה מדוע אין מקום לתת לצוואה תוקף מחייב. במקרה כזה, יועבר התיק לבית המשפט לענייני משפחה, לצורך דיון והכרעה בשאלת תוקף הצוואה.

                מי רשאי להגיש התנגדות לצו קיום צוואה

סעיף 67 לחוק הירושה קובע כי "כל המעוניין בדבר" רשאי להגיש התנגדות לצו קיום צוואה, וזאת תוך הזמן שנקבע להגשת ההתנגדות, וכל עוד לא ניתן הצו.

לכאורה מדובר בהגדרה רחבה, לפיה כל אחד שיש לו עניין בהגשת התנגדות, רשאי להגיש אותה. יחד עם זאת, בפסיקה נקבע שהמונח "מעוניין בדבר" אינו פשטני, ומידת העניין בדבר תבחן כל מקרה לגופו.

                עילות להתנגדות לצו קיום צוואה

כדי לבסס את ההתנגדות למתן הצו לקיום הצוואה, יש לנמק את ההתנגדות בהסתמך על העילות החוקיות לפסילת כשרותה של הצוואה.

באופן כללי מקובל לחלק את הפגמים לפיהם ניתן לפסול צוואה, לפגמים טכניים ופגמים מהותיים.

פגמים טכניים, מתייחסים לאי קיום התנאים הטכניים-צורניים לעריכת הצוואה לפי החוק, ואילו פגמים מהותיים, מתייחסים לכשרות הצוואה באופן כללי, לכשירות המנוח לערוך את הצוואה, ולמצבים שבהם הצוואה נערכה תחת לחצים שונים שהופעלו על המנוח.

(א) פגמים טכניים

חוק הירושה קובע שניתן לערוך ארבעה סוגים שונים של צוואות, תוך שהוא מפרט מהם התנאים הטכניים-צורניים שנדרשים לעריכת כל סוג של צוואה בנפרד. מדובר בצוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות, וצוואה בעל פה (שמכונה גם "צוואת שכיב מרע").

לפיכך, ניתן לפסול את כשרות הצוואה בהסתמך על פגמים טכניים-צורנים שנפלו באופן עריכת הצוואה, ובניגוד לתנאי החוק. לדוגמא, במקרה שהצוואה נערכה ללא חתימת ידו של המצווה, או שהיא לא נשאה תאריך, ועוד.

עם זאת, יש להבדיל בין פגמים טכניים שניתן לתקן, לבין פגמים טכניים שלא ניתן לתקן, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 25 לחוק הירושה. סעיף זה קובע שאם המדובר בפגמים שאינם מתייחסים למרכיבי היסוד הצורניים של הצוואה, אזי בית המשפט רשאי לתקן פגמים אלו, אם אין לו ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. זאת, להבדיל, מפגמים שמתייחסים למרכיבי היסוד הצורניים של הצוואה, שאותם לא ניתן לתקן, ועל כן הצוואה תבוטל בגינם.

כך, לדוגמא, שני מרכיבי היסוד הצורניים של צוואה בעדים, הינם עריכת הצוואה בכתב ובפני שני עדים, וזאת לפי סעיף 25(ב)(2) לחוק. לפיכך, במידה שצוואה שאמורה להיות צוואה בעדים, נערכה בפני עד אחד בלבד, למשל, במקום בפני שני עדים, כפי שדורש החוק, אזי ניתן להתנגד לה ולומר שנפל בה פגם שלא ניתן לתקנו, ואשר פוסל את כשרותה.  

(ב) פגמים מהותיים

הפגמים המהותיים מתייחסים לכשרות הצוואה באופן כללי, לכשירות המנוח לערוך את הצוואה, ולמצבים שבהם הצוואה נערכה על ידי המנוח תחת לחצים שונים.

(1) פגמים לגבי כשרות הצוואה באופן כללי. פגמים אלו מתייחסים למצבים שבהם נטען שהצוואה כולה אינה כשרה לקבלת תוקף. מדובר, למשל, במקרים בהם נטען שהצוואה מזוייפת, או שמדובר בצוואה מוקדמת שלאחריה ערך המנוח צוואה מאוחרת וסופית, שביטלה את הצוואה המוקדמת. בנוסף ניתן לפסול צוואה שביצועה הינו בלתי חוקי, או בלתי מוסרי, או בלתי אפשרי, וזאת לפי סעיף 34 לחוק,

(2) פגמים לגבי כשירות המנוח לערוך את הצוואה.  פגמים אלו מתייחסים למצבים שבהם המצווה לא היה כשיר לערוך את הצוואה, וזאת מסיבות שונות כאמור בסעיף 26 לחוק הירושה. מדובר  במקרים בהם הצוואה נערכה על ידי קטין, או על ידי מי שהוכרז פסול-דין, או בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, כלומר,  במקרה שבו המצב השכלי ו/או המצב הנפשי של המנוח בעת עריכת הצוואה היו לקויים, ולמשל עקב דמנציה, ועל כן הוא חתם על הצוואה שלא מתוך צלילות הדעת ו/או מתוך הבנה מלאה לגבי תוכנה. 

(3) פגמים לגבי מצבים שבהם הצוואה נערכה על ידי המנוח תחת לחצים שונים. פגמים אלו מתייחסים למצבים שבהם המנוח ערך את הצוואה תחת השפעה של לחצים שונים שהפעילו עליו, כך שהצוואה שאינה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי. בהתאם לסעיף 30 לחוק הירושה, ניתן לפסול צוואה שנערכה על ידי המצווה מתוך אונס, אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה, או תרמית. בנוסף, גם סעיף 35 לחוק הירושה קובע שצוואה (למעט צוואה בעל פה) שמזכה נהנה כלשהו שנטל חלק בעריכתה או ששימש כעד לצוואה, הינה צוואה בטלה, וזאת בשל החשש שמא צוואה כזו נערכה תחת השפעה פסולה של הנהנה על המצווה.

לגבי השפעה בלתי הוגנת, קבעה הפסיקה שלא כל השפעה תביא לבטלות הצוואה, אלא יש להוכיח לגביה את מרכיב אי ההגינות, כלומר, שההשפעה הייתה נגועה באי מוסריות כלפי המצווה.  לפיכך, עצם קיומה של השפעה ברמה העובדתית, אין משמעותו שהצוואה בהכרח בטלה, וזאת מאחר שאנו חיים בסביבה מרובת השפעות, ומטבע הדברים, במקרים מסוימים יחסינו עם אחרים ישפיעו על החלטותינו בדבר עריכת צוואה ותוכנה. על מנת להבחין בין השפעה מותרת להשפעה בלתי הוגנת,  קבעה הפסיקה מספר מבחנים לשם הוכחת קיומה של השפעה בלתי הוגנת: מבחן תלות ועצמאות, מבחן תלות וסיוע, מבחן קשרי המצווה עם אחרים, ונסיבות עריכת הצוואה.

                הליך הגשת ההתנגדות לצו קיום צוואה ואופן הטיפול בה

כאשר מוגשת בקשה למתן צו קיום צוואה, רשם הירושות מפרסם בעיתונות וברשומות הודעה על עצם הגשת הבקשה.

לפי סעיף 67 לחוק הירושה, יש להגיש את ההתנגדות לצו קיום צוואה בפני רשם הירושות תוך 14 ימים ממועד הפרסום ההודעה על הגשת הבקשה לצו קיום צוואה, וכל עוד לא ניתן הצו. במקרים מיוחדים רשאים רשם הירושות  או בית המשפט לענייני משפחה לקבוע מועד מאוחר יותר.

הגשת ההתנגדות כרוכה בתשלום אגרה, שסכומה מתעדכן מעת לעת. נכון לשנת 2020, מדובר בסכום של 970 ₪.

לנוסח ההתנגדות יש לצרף את המסמכים הבאים: תצהיר חתום על ידי המתנגד ומאומת ע"י עו"ד, טופס פתיחת הליך, קבלה על תשלום האגרה, ויפוי כח במידה שהמתנגד מיוצג על ידי עו"ד בהליך ההתנגדות.

לאחר הגשת ההתנגדות בפני רשם הירושה, עוברת ההתנגדות לבדיקת עוזר הרשם לענייני ירושה, או לב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר מכן ניתנת החלטת הרשם לענייני ירושה. במידה שמדובר בהתנגדות לפי הדין, תועברנה הבקשה למתן צו קיום צוואה וההתנגדות לה לדיון והכרעה בפני בית המשפט לענייני משפחה.

בית המשפט לענייני משפחה ידון ויכריע בעניין זה בהתאם לטענות הצדדים, וכן בהתאם לעמדת ב"כ היועמ"ש לממשלה, שאצל האפוטרופוס הכללי.

עקרון העל ששולט לגבי הדיון בהתנגדות למתן צו לקיום צוואה, הינו עקרון כיבוד רצון המת. עקרון זה מעגן את  החובה לכבד את רצון המת ולשאוף ככל הניתן לקיים את צוואתו, למעט במקרים חריגים שבהם ברור שהצוואה אינה מבטאת את רצונו האמיתי.

בפסיקה נקבע שיש לכבד את רצון המצווה, וזאת גם אם רצונו נראה לכאורה שרירותי, בלתי סביר, בלתי הגיוני, או מקפח. שכן, חוק הירושה מקנה לכל אדם את הזכות לצוות את רכושו כרצונו, והוא אף אינו מגביל את חירותו להפלות בין ילדיו.

עקרון כיבוד רצון המת בא לידי ביטוי גם במסגרת סעיף 54  לחוק הירושה, אשר קובע את הכללים לגבי פרשנות צוואה, כאשר יש מחלוקת בעניין זה:

סעיף 54(א) לחוק הירושה קובע כי "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות". כלומר, כאשר מפרשים את הוראות הצוואה, יש לפרש אותן בהתאם לכוונותיו ומטרותיו האמיתיות של המצווה, וזאת כפי שניתן ללמוד עליהן מתוך לשון הצוואה, ובמידה והדבר אינו אפשרי, אזי מתוך נסיבות המקרה.

סעיף 54(ב) לחוק הירושה קובע כי "צוואה הניתנת לפירושים שונים, הפירוש המקיים אותה עדיף על פירוש שלפיו היא בטלה." לפי סעיף זה, כאשר קיימות שתי פרשנויות בעלות משקל שווה באותה המידה, יש להעדיף את הפירוש שמביא לקיום הצוואה על פני הפירוש שמביא לביטולה.

נטל הראייה לגבי קבלת ההתנגדות לצו קיום הצוואה מוטל על המתנגד, וזאת בהתאם לעיקרון הכללי של "המוציא מחברו – עליו הראיה." בהתאם לכך, על המתנגד להוכיח באמצעות ראיות כבדות משקל שנפל בצוואה פגם כלשהו שמצדיק את פסילתה. במידה והמתנגד הוכיח לכאורה שאכן נפל פגם כזה, ולמשל, שהמנוח חתם על הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת, אזי עובר נטל הראיה אל מי שמבקש את קיום הצוואה, באופן לפיו עליו לסתור טענה זו.

מה קורה בסיום ההליך? במידה שבית המשפט ידחה את ההתנגדות בסיום ניהול התיק, הוא יורה על מתן צו לקיום הצוואה, ועזבון המנוח יחולק בהתאם להוראותיה. לעומת זאת, במידה שבית המשפט יקבל את ההתנגדות, ויפסול את הצוואה, אזי עזבון המנוח יחולק אחרת