מאמר להדפסה

לעיתים, כאשר בני זוג נפרדים או מתגרשים, האם מסכימה לוותר על מזונות ילדים מצד האב בתמורה לגט או הטבה אחרת, כמו רכוש. האם וויתור כזה, במסגרת הסכם בין ההורים, מחייב את הילדים? זוהי שאלה מתחום דיני המשפחה, עמה התמודד לאחרונה בית המשפט העליון (בע"מ 3984-15). בפרשה המדוברת, אם ויתרה על מזונות עבור בתה, במסגרת הסכם עם האב, בתמורה לכך שהאב יקיים מפגשים עם בתו. האב לא עמד בהתחייבותו, וכעבור זמן הגישה נגדו הבת תביעת מזונות. בית המשפט העליון קבע כי למרות ההסכם בין ההורים, זכאית הבת לתבוע מזונות מהאב ואישר פסק דין קודם שניתן בתיק ע"י בית המשפט לענייני משפחה, אשר הטיל על האב לשלם לבתו דמי מזונות בגובה 2,500 ש"ח לחודש.

בית המשפט העליון: "פרשה אנושית קשה ועצובה"

בפסק דינו, כינה בית המשפט העליון את המקרה הנדון "פרשה אנושית קשה ועצובה". לפי העובדות המתוארות, הורי הילדה מעולם לא נישאו, והאב, המתגורר בחו"ל, לא היה בקשר עם בתו מאז שנולדה. עד שלב מסוים האב אף התכחש לאבהותו ונמנע מלשלם מזונות עבור בתו, בניגוד לפסק דין שניתן נגדו. עם זאת, כאשר הילדה הגיעה לגיל 11, הסכים האב לעבור בדיקת רקמות, ובבדיקה נקבע כי הוא אכן אבי הילדה. כמו כן, לקראת בדיקת הרקמות, חתמו ביניהם ההורים על הסכם, לפיו האב יבקר בארץ וייפגש כאן עם בתו לפחות פעמיים בשנה. מנגד, האם התחייבה לא לדרוש מזונות מהאב. הסכם זה אושר ע"י בית-המשפט לענייני משפחה וקיבל תוקף של פסק-דין. בפועל, גם אחרי בדיקת הרקמות, סירב האב להיפגש עם בתו. בעקבות זאת הגישה נגדו הבת תביעה לתשלום מזונות, באמצעות אמה, המוגדרת כאפוטרופוסית הטבעית שלה.

בגלגול הראשון של הפרשה, הכריע בית המשפט לענייני למשפחה לטובת הבת וקבע כי היא רשאית לתבוע מזונות מהאב, חרף ההסכם בין הוריה. כאמור, בשלב זה נפסקו לבת דמי מזונות בגובה 2,500 ש"ח לחודש. ואולם, האב לא השלים עם כך והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, שהפך את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי קבע, כי טובת הילדה נשקלה במסגרת ההסכם בין ההורים וכי בתמורה לוויתור על המזונות הכיר האב בבתו, ולכן הבת אינה רשאית לתבוע ממנו מזונות. גם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור – הפעם ע"י הבת. כך הגיע המקרה לבית המשפט העליון, שהפך את פסק הדין של המחוזי ואישר את פסק הדין הראשון שניתן בתיק.

טובת הקטין עלולה להיבלע בסכסוך בין ההורים

בחלקו הראשון והכללי של פסק הדין התייחס בית משפט העליון להלכה הקיימת בנוגע לזכותו של קטין לתבוע מזונות באופן עצמאי. לפי הלכה זו, כפי שנקבעה בפסיקה קודמת, תביעה עצמאית  של קטין למזונות או להעלאת גובה המזונות, תוכר במקרים רבים, גם אם בהסכם בין הוריו, ויתר אחד ההורים (בדרך כלל האם) על דמי המזונות או הסכים לסכום מזונות נמוך, וגם אם ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט. הסיבה לכך, מוסבר בפסק-הדין, היא "החשש שטובת הקטין תיבלע בסכסוך בין ההורים". למשל, ישנם מקרים בהם האם מוותרת על מזונות ילדים על מנת לזכות בגט מהאב ובשל כך נפגעת טובת הילדים. לכן, על בית המשפט להסתמך על מבחן טובת הקטין ולבחון אם ההסכם בין ההורים משרת את צרכיו האמתיים של הקטין או לא.

בחלקו השני של פסק הדין נבחן מעמדה של תביעת הבת במקרה הנדון, לאור ההלכה הקיימת. נקבע כי במקרה זה מתקיימות נסיבות המצדיקות להכיר בתביעתה העצמאית של הבת למזונות, למרות ההסכם שנחתם בין ההורים ואף שההסכם קיבל תוקף של פסק דין. מצד אחד, צוין כי טובת הילדה דווקא נשקלה ע"י האם, כאשר ויתרה על מזונות עבור בתה, שכן הוויתור נעשה על מנת שהאב יכיר בבתו וייפגש עמה. מצד שני, נקבע כי נוכח הפרת ההסכם ע"י האב, יש לאפשר לבת לתבוע ממנו מזונות באופן עצמאי.

הכלל בדיני משפחה: טובת הקטין בנסיבות המקרה