מאמר להדפסה

 

פעמים רבות עולות במשרדי השאלות -  האם מותר להקליט את בן הזוג? האם ניתן לצלם את אשתי ללא ידיעתה? האם ניתן להוציא מהמחשב  התכתבויות? במאמר זה אנסה לענות על השאלות, לטובת כל אלו שבידם  ראיות " עסיסיות" כאלה ואחרות  ומאוד מעוניינים להשתמש בהן, בבתי המשפט או אל מול בן הזוג.

 

יום אחד נכנס בסערה למשרדי  א' -  גבר נשוי מזה 10 שנים, כשהוא חיוור כסיד ולא יכול להסתיר את סערת הרגשות ששלטה בו. "אשתי בוגדת בי!" א' פרס על שולחני תמונות, תמלולי שיחות, מיילים וחומרים מהפייסבוק שמהם ניתן לדלות ברמת הוכחה שאינה עומדת בספק כי אשתו בוגדת בו.

 

א' היה בטוח שזהו, הניצחון בידיו. אך האם ניתן לעשות שימוש בחומרים אלה?

 

למרבה פליאתו של א', לא בטוח.

 

ניחמתי את א' ושאלתי – איך השגת את החומרים? והשאלה האמיתית היא - האם הושגו בדרך חוקית?

 

החוק להגנת הפרטיות

 

סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית המשפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם ביהמ"ש התיר מטעמים שירשמו להשתמש בחומר".

 

מה הסיכון בהצגת ראיות כאלו?

 

עם התקדמות הטכנולוגיה ועידן ה  facebook , קורה רבות שנמצאות התכתבויות "מרשיעות" נגד בן/בת הזוג. אבל בימנו גם החוקרים הפרטיים וגם הצדדים עצמם צריכים לקחת בחשבון את המגמה כיום, לפיה המודעות רבה יותר ואף הסיכון גדול יותר למי שמשיג חומר תוך פגיעה בפרטיות.

במקרים שונים אף מוגשים כתבי אישום בגין פגיעה וחדירה לפרטיות, ז"א שאנו לוקחים סיכון לתביעת נגד בעצם הצגת החומרים.

 

אז מה כן חוקי? 

 

חומרים ממחשב  ביתי –

חומרים שהושגו ממחשב ללא פגיעה בפרטיות, מותרים. ז"א קבצים ודפי אינטרנט שהושארו פתוחים. מה שמצריך תפיסה על חם, או בזמן שהצד השני לוקח הפסקה...

 

הקלטות - 

על מנת שהקלטת בן הזוג לא תחשב האזנת סתר, על בן הזוג להיות שותף לשיחה, גם אם הצד השני והמוקלט אינו יודע שהוא מוקלט.

 

תמונות - 

בית המשפט העליון קבע כי יש תמונות וצילומי וידאו שבשל השגתם תוך פגיעה בפרטיות, הם לא יוצגו.

 

ובפועל?בתי המשפט מתעלמים מראיות כאלה?

 

למרות קביעת בית המשפט העליון, בפועל, בתי הדין הרבניים נוטים לקבל ראיות שכאלה. 

לעיתים קרובות גם בתי המשפט לענייני משפחה יקבלו ראיות כמו צילום זוג ברכב בלילה, צילום אינטימי בחורשה, צילום מחוץ לבית המתעד פעולות בגינה וכו'

 

אז מה מומלץ לעשות אם יש בידנו ראיות מפלילות שהושגו בדרך לא חוקית?

 

עמדתי היא כי לעיתים, ראיות כאלו "מבהילות" מספיק את הצד השני, עוד בטרם ניהול התיק בערכאות משפטיות , ומספיקות לצורך המשא ומתן עם עורך הדין של הצד השני. 

 

לפעמים די להציג לעו"ד ראיות כי הלקוח או הלקוחה שלו בגדו ו/או ביצעו מעשה כיעור כזה או אחר, על מנת לקדם ולנסות ולסיים את התיק בצורה יפה.

 

נתקלתי במקרים כמו  אישה שפנתה לבית הדין הרבני והגישה תביעה בה היא טוענת כי בעלה, איש בכיר ומוכר, מנהל רומן עם בחורים צעירים וכי הוא הומוסקסואל, או מקרה של רופאה שצולמה כשהיא שוכבת עם שני גברים גם יחד במקום פתוח.

 

ברור כי בשני המקרים הללו, הצד הנתבע אכן ביצע בגידה וחושש לשמו הטוב, וכשהראיות נמצאות בידי הצד השני, הדבר יקל על סיום התיק ואף אחד מהמעורבים במקרים  לא ירצה להגיע לבית המשפט, שם יוצגו הדברים.

 

ואם יש חשד אבל עדיין לא הושגו ראיות?

אם אתם חושדים, הצעתי היא – היו מודעים לחוק, שמרו על ערנות,  היו על המשמר וחכו לרגע הנכון להשיג ראיות. שכן לעיתים במאמץ מאוד קטן ניתן להשיג דבר מאוד גדול שגם יהיה קביל בבית המשפט ויעזור לכם להוציא את הצדק לאור.