תביעות אבהות: מי קובע וכיצד מכריעים?
כיצד קובעים מי האב בתביעת אבהות, והאם החשש מפני ממזרותו של הילד עשויה להכריע את הכף? עו״ד חיה לזר נוטקין מסבירה
תביעות אבהות הן נושא מורכב בשיטת המשפט הישראלית. לכאורה, ניתן היה לחשוב כי גבר המצהיר על היותו אביו של ילד יזכה למלוא התמיכה ממערכת המשפט ויוכר כאב, ברם לא כך קורה במשפט הישראלי.
עוד לכאורה אפשר היה לצפות שגבר שמתעקש לבצע בדיקת אבהות יוכל לעשות כן והדבר לא ימנע ממנו, אבל כאמור גם זה לא קורה בקלות במערכת המשפט הישראלי.
המציאות הרבה יותר מורכבת וכאמור רק "לכאורה" ניתן היה לחשוב שיקבלו את הצהרות הגבר בדבר אבהותו.
אז מדוע תביעות אבהות הן נושא מורכב כל-כך? ככלל, רק להורים (אם ואב, מבחינה משפטית) יש חובות זכויות ביחס לילדים. תפיסה זו מכונה "בלעדיות מעמד ההורות". לדוגמא, אם יתעורר סכסוך בין הורי הילד לבין מי שאינם הוריו (אפילו סבים, למשל) העדיפות ניתנת באופן כמעט גורף לטובת ההורים. כמובן שיש לכך חריגים, ובייחוד אם מצבם של ההורים לא ברור, ההורים אינם כשירים וכולי.
אז "מי קובע מי ההורה ומי לא?"
את המורכבות בסוגיה זו ניתן לראות בפסק דין משנת 2009 אשר ניתן על-ידי כב' השופט איתי כץ. באותו מקרה' גבר ואישה, שניהם נשואים לאחרים, ניהלו קשר רומנטי ממושך. האישה נכנסה להריון והגבר טען בכל תוקף כי הוא אביו של הילוד והתעקש להוכיח את אבהותו ולהירשם כאבין של הילד במרשם האוכלוסין ואילו האישה התנגדה לכך.
כמו תביעות אבהות רבות אחרות, גם נושא זה הגיע לבית הדין הרבני ואף לבית הדין הרבני הגדול, שקבע כי למרות רצונו של הגבר חל איסור על ביצוע בדיקת רקמות במסגרת תביעת אבהותו, שכן יש חשש ל"שלומו של הילד". חשש שיסתבר שאותו גבר הוא האב וכי מי שהיה בעלה של האם באותה עת לא אביו, וכך הילד יוגדר כממזר לפי ההלכה היהודית.
האב לא שקט, ופנה לבית המשפט לענייני משפחה וניסה להוכיח את אבהותו אף על ידי ראיות נסיבתיות, כלומר בשלל דרכים שלא מחייבות בדיקת רקמות במסגרת תביעת האבהות. בית המשפט התקשה להתמודד עם השאלה והגיע למסקנה כי למרות רצונו של הגבר לבצע בדיקת רקמות תביעתו לאבהות נדחית מטעמי "שלומו וכשרותו של הקטין".
בעניין זה חשוב להבין, כי ללא צו שיפוטי של בית הדין הרבני או של בית המשפט לענייני משפחה – לא ניתן לבצע בדיקת רקמות ועל כן ללא צו – אין הוכחת אבהות.
גם ביצוע רישום במשרד הפנים, תחת שם אב שאינו בעלה של האישה, אינו אפשרי, שכן אז משרד הפנים מסרב לבצע רישום זה ושולח את ההורים הטריים לחזור עם החלטה שיפוטית ולאחר שיבצעו בדיקת רקמות.
בישראל דאז, שנת 2009 החשש ממזרות הילד לפי ההלכה היהודית גבר למעשה על רצונו של אדם לזכות להכרה כאב. שנית, ניתן לראות כי התשובה לשאלה "מי קובע מי האב?" הינה, באופן פרדוקסאלי- "כל אחד חוץ מהאב עצמו".
