מאמר להדפסה

נפתח בתיאור סיטואציה שאינה מופרכת או נדירה כלל, וכנראה שכל אחד מאיתנו יכול לחשוב על מישהו שהוא מכיר ומתמודד עם מצב דומה:

 

זוג נשוי מנסה להביא ילד לעולם. בצער, מאמציהם לא נושאים פרי ובהחלטה משותפת של בני הזוג, האישה פונה לבנק הזרע, בוחרת תורם ונכנסת להריון כתוצאה מתרומת הזרע. אז עולה השאלה האם התורם הוא, מבחינה משפטית, אביו של הילוד? או שמא בעלה של האם הוא האב?

 

ובכן, התשובה היא שאין תשובה. במשפט הישראלי למרות הכמות המכובדת של תביעת אבהות המוגשות לערכאות השיפוטיות טרם הוכרעה שאלה זו. המשמעות של היעדר ההכרעה היא כי לא ברור שבעלה של האם הוא האב, אך אין משמעות הדבר כי התורם הוא האב מבחינה משפטית.

 

מבחינתו של התורם הפתרון לכאורה פשוט: החוק הישראלי מחייב את אנונימיות התרומות ולא מאפשר את חשיפת המידע, ולכן תביעת אבהות לעולם לא תוגש כנגד התורם וכל עוד המצב המשפטי הקיים לא השתנה.

מה קובע בית המשפט במקרה של גירושין?

 

מבחינת בעלה של האם המצב קשה הרבה יותר. את מורכבות העניין ניתן לראות כפי שבאה לידי ביטוי בפסק דין עא 449/79 ‏‏ סלמה מקס נ' סלמה מרגלית, פ''ד לד(2) 779. באותו עניין דובר בזוג נשוי שעבר טיפולי פוריות במסגרתם האישה נכנסה להריון מתרומות זרע. לאחר שנישואי בני הזוג עלו של שרטון והם החליטו להתגרש, הבעל "נזכר" כי הוא לא אביו של הילד ולכן הוא טען שאין מקום לחייב אותו לשלם מזונות קטין. בית המשפט ניסה להתחמק ממתן תשובה פוזיטיבית לשאלה האם בעלה של האם הוא האב כי מבחינה פזית הרי שהזרע אינו של האב-הבעל, ובמקום זה סיפק בית המשפט פתרון יצירתי אחר: בית המשפט קבע כי לאחר שהאב נתן את הסכמתו לטיפולי הפוריות הוא קיבל על עצמו את האחריות על הילד כולל האחריות הכלכלית לתמוך בו ולכן, האב-הבעל חייב במזונותיו.

 

במקרה אחר של תביעת אבהות, דובר בנסיבות דומות אולם בית המשפט הגיע למסקנה הפוכה. חשוב להבין כי במקרה השני, האישה סירבה לאפשר לבעלה (גרושהּ) לראות את הילד לאחר הפירוד ולכן בית המשפט הגיע למסקנה, כי האם הפרה את החוזה שהיה בינה לבין בעלה, ועל כן גם הבעל משוחרר מחלקו בחוזה וכך, בעצם, הוא לא חייב במזונות ילדים.

חשוב להדגיש, כי במקרה השני לא עלתה השאלה "האם בעלה של האם הוא האב של הקטין?" 

האם ילד שנולד מטיפולי פוריות נחשב לממזר?

שאלה נוספת שיש לשאול במצבים של טיפולי פוריות והורות כתוצאה מתרומת זרע היא שאלת הממזרות הנדונה בהליכים רבים של תביעות אבהות. לכאורה, אישה יהודיה הנשואה לגבר יהודי לא יכולה ללדת ילד מגבר אחר מבלי שהבן ייחשב ממזר, ולכן עלתה השאלה האם הילד שנולד מטיפולי פוריות ייחשב ממזר למשך 10 דורות על פי ההלכה היהודית?התשובה לכך היא - לא!

 

הגישה הרווחת היא שממזרות היא תולדה של קיום יחסי מין של אישה נשואה עם גבר זר שאינו בעלה. היות ובטיפולי פוריות ובהורות מתרומת זרע לא מתקיימים יחסי מין במובנם "הקונבנציונאלי" הילד שיוולד לא יחשב ממזר לפי היהדות. 

 

 

לסיכום, נכון להיום הדין הישראלי מכיר בהורות על בסיס ארבעה אדנים חלופיים ומשלימים – 

א. זיקה גנטית מתוקף יצירת התינוק מהביצית והזרע של ההורים המיועדים.

ב. זיקה פיזיולוגית מתוקף נשיאת ההיריון.

ג. אימוץ על פי אחת מעילות ההכרזה על קטין כבר אימוץ המנויות בסעיף 13 לחוק האימוץ.

ד. זיקה לזיקה מתוקף קשר זוגיות עם בעל או בעלת הזיקה הגנטית.