חיסיון עורך דין פלילי ולקוח- ניתן לוותר על החיסיון?
האם חיסיון בין עורך דין פלילי ללקוח הוא מוחלט, או שישנה דרך לעקוף אותו? עו״ד מעיין חיימוביץ עם כל התשובות
לאחר שסקרנו את מהות החיסיון בין עורך דין פלילי ללקוח, דיברנו על התנאים ליצירת החיסיון בין עורך-דין פלילי ללקוח. נדרשים שני תנאים בסיסיים לכך: האחד, קיומם של יחסי עורך-דין – לקוח גם במועד בו נאמרו הדברים, שנית, קיום קשר מקצועי בין הדברים שנאמרו לבין עורך-הדין ותפקידו.
כעת נבחן האם החיסיון הוא מוחלט? האם יש דרך לעקוף אותו או לוותר עליו?
כזכור במאמר הראשון, עמדנו על קיומם של שלושה סוגי חיסיונות:
חיסיונות "ציבוריים"- כדוגמת פגיעה בביטחון המדינה.
חיסיון מפני הפללה עצמית.
חיסיון המבוסס על יחסי אמון.
חיסיונות אלה ניתן לחלק לשתי קטגוריות: א. חיסיונות מוחלטים. ב. חיסיונות יחסיים (שאינם מוחלטים):
חיסיון מוחלט – כשמו כן הוא, מוחלט. כלומר, לבית-המשפט אין סמכות לצמצמו או להסירו.
חיסיון יחסי – גם אם נוצר, לבית-המשפט קמה הסמכות להסירו.
חיסיון עורך-דין לקוח והחיסיון שבין כהן דת למתוודה – הנם חיסיונות מוחלטים!
המשמעות המעשית היא כי מרגע שהתקיימו התנאים בין עורך-דין ללקוח יחול החיסיון ולא ניתן יהיה להסירו או לצמצמו.
האם ניתן לוותר על חיסיון עורך דין - לקוח?
רק ואך ורק הלקוח יכול להודיע שהוא מוותר על החיסיון. דהיינו, במצב בו זומן עורך הדין לעדות והלקוח אומר שהוא מסכים שעורך דינו ימסור פרטים, אזי במצב זה , עו״ד חייב למסור את העדות ואין חיסיון.
מקרה שהובא לפתחו של בית המשפט העליון, בו נדונה סוגיה לפיה לקוח התוודה בפני עורכת הדין שלו על כך שעמד מאחורי "הזמנה" של הצתה.
ברגע שהלקוח ויתר על החיסיון , חויבה עורכת הדין לספר את כל שמסר לה, בין היתר אותו וידוי בגין הזמנת ההצתה.
ועל זה נאמר: "סוף מעשה במחשבה תחילה". אילו רק לא היה מוותר האדון על החיסיון, דברים היו מסתיימים עבורו אחרת.
