מאמר להדפסה

 

תחילה, מדובר בחברה האנושית, אשר באמצעות נורמות המעוגנות בחוקים מנסה להסדיר את ההתנהגות של הפרטים בתוך בחברה. יחד עם ניסיון הסדרת הנורמות, אשר לימים הפך לקביעת איסורים של התנהגות מסוימת בחברות דמוקרטיות והתרה של התנהגות מסוימת בחברות אחרות, נקבעה סנקציה עונשית לאלה העוברים על איסור של התנהגות מסוימת. האיסורים והסנקציות מהווים למעשה העבירות אשר קבועות בחוקים. במדינת ישראל, ככלל, למדינה יש זכות בלעדית להעמיד לדין את אותם העוברים על הנורמות הללו. 

 

הכלים אשר עומדים למדינה לגיבוש הראיות והחלטה האם להעמיד לדין את העובר על החוק הינם כלים חקירתיים, ובהם משתמשים רשויות החקירה (משטרת ישראל, מע"מ מכס, מס הכנסה, מצ"ח וכו') ישנם חוקים אשר מסדירים את הפעולות של הגופים הללו, והגופים יכולים לפעול אך ורק על פי המותר להם, להבדל מהאזרח, שיכול לפעול בכל צורה חוץ מדרך, אשר נאסרה עליו בחוק. 

 

המדינה באמצעות רשויות התביעה מגישה כתבי אישום לבית המשפט המוסמך לדון בסוג הספציפי של העבירה. הדבר תלוי ככלל, במקום ביצוע העבירה והעונש קבוע לצד העבירה. 

 

לאחר הגשת כתב האישום, לנאשם (מי שהיה חשוד לפני כן), קיימת הזכות להתגונן. בהגנתו מעגנת החברה את העיקרון הנוסף של שיטת המשפט המודרנית הנהוגה ברוב מדינות העולם והיא זכותו של הפרט להליך הוגן, זכותו של הפרט להגנה בפני השלטון. ההליך המשפטי בשיטה הישראלית מאופיין בכך שלשופט היושב בדין אין ידע מוקדם על הנאשם, או על חומר הראיות אשר נאסף על ידי המדינה, אלא החומר מוגש לבית המשפט, תוך שהוא עובר ב"מסננת" של "כללים" הקבועים בחוק וכפופה לזכותו של הנאשם להליך משפטי הוגן. 

 

במהלך המשפט, לאחר הגשת הראיות מצד התביעה, יכול בית המשפט להרשיע (לקבוע כי הנאשם הוא זה שביצע את העבירה) או לזכות את הנאשם מכלל אשמה. במידה וזיכה בכך מסתיים הליך. לעומת זאת, במידה ובית המשפט הרשיע את הנאשם, מתקיים דיון נוסף והוא הטיעונים לעונש. מאחר וברוב העבירות הפליליות אין עונש מינימום, אך קיים העונש המקסימלי, שניתן להטיל,  הצדדים יטענו כל אחד לשיטתו: המדינה תטען ככלל, שיש להטיל על אשם עונש חמור יותר, מזה, של ההגנה. 

 

לאחר שנקבע העונש, יינתן גזר הדין ושני הדברים (קביעת האשמה – הכרעת הדין והטלת העונש – גזר הדין מהווים ביחד פסק הדין). יחד עם זאת, קיים מנגנון של ערעור לבית משפט גבוה יותר בדרגה, וזכות הערעור לבית משפט גבוה יותר, מעגנת זכות נוספת של האזרח – אפשרות כי אזרח ייענש על מעשה שלא עשה תהיה קלושה יותר.