מאמר להדפסה

את המאמר שלפנינו נקדיש לדיון בהגנות המנויות בחוק איסור לשון הרע - הגנות בהן נעשה שימוש במידה ומישהו יתבע אותנו, חלילה, בטענה כי התבטאות שלנו מהווה לשון הרע; אותן הגנות בהן עושים שימוש נרחב עו"ד בתחום לשון הרע.

ההגנות מנויות בחוק לשון הרע בסעיפים 13-15 לחוק:

(1)   סעיף 13 - הגנת הפרסומים המותרים: סעיף 13 מונה 11 מקרים שבמידה והפרסום נכנס לאחד מהם ההגנה היא מוחלטת לגמרי. לפיכך, עדיף יהיה לנתבע להוכיח תחילה שהפרסום שפרסם נכנס לגדרי אחת מהחלופות.

הסעיף מחולק ל-2 קבוצות:

1.      אמירות של רשויות ממשל: למשל, כל מה שנאמר בישיבות ממשלה וכיוצא באלו מוגן.

2.      דיווחים על אותם פרסומים: אם כתב, למשל, מתאר את מה שנאמר באותה ישיבה יזכה הוא להגנה, כל עוד אמירותיו נכונות והוגנות.

מדוע מגנים כל כך על הפרסומים הללו?

בכל הנוגע לגופים ציבוריים, אנו רוצים לאפשר להם לפעול בחופשיות ולא להיות הססנים ולחשוש מפני תביעות עתידיות. קל וחומר כשלגבי חלק מהאנשים המתוארים בסעיף – הבעת ביקורת (מבקר המדינה והח"כים) מהווה חלק אינהרנטי מתפקידם.

בכל הנוגע לאמירות של שופטים (סעיף 13(5) לחוק): אנו לא רוצים ששופטים ודומיהם, או עורכי דין הפועלים בין כתלי בית-המשפט, ינהגו בפחד מסיבות של חופשיות ההליך השיפוטי. בנוסף, קיימות כנגדם סנקציות בדמות הליכים משמעתיים.

נדגים את התמודדות בית-המשפט עם מצבים אלו באמצעותפסק-דין עו"ד חוטר-ישי נ' ארבל. פרשה זו סובבת סביב פרשת בר-און חברון, כשעדנה ארבל, אז פרקליטת המדינה, מגישה חוות דעת (לאחר שהוחלט לא להגיש כתב אישום כנגד חוטר-ישי), הכוללת אמירות כבדות וחמורות כנגדו כעו"ד המעורב בפרשה.

עו"ד חוטר-ישי מגיש תביעת לשון הרע נגד ארבל, בטענה שמשהחליטה שלא להגיש כתב אישום, אין היא יכולה לפרסם משהו כה חמור כנגדו מבלי לתת לו אפשרות לנקות את שמו. בית המשפט פוסק שבדיוק למצבים כאלו נועד סעיף 13(5), על מנת שארבל תמצה את תפקידה המעין שיפוטי ואת הסמכות שניתנה לה, ותפעל בחופשיות:

במסגרת תפקידה הציבורי, ולאור היות הפרשה ציבורית, יש לתת לה להתבטא בחופשיות ולנמק את ההחלטה או להסתייג ממנה ככל שתבחר. על אף שחוות הדעת נכתבה לאחר שהוחלט שלא להגיש כתב אישום, ובכך היא למעשה עוקפת את ההחלטה שלא להגיש כתב אישום ואולי מתנהגת באופן שיש בו פגם, מבחינת לשון הרע מוקנית לה הגנה מלאה – כי האינטרס הציבורי הוא שתפעל בחופשיות.

במאמרים הבאים נמשיך לדון הגנות "אמת דיברתי" והגנת תום הלב.