מאמר להדפסה

נפתח בשאלה- הידעתם כי קיימת בישראל הוראת חוק נפרדת שנועדה להגן על זכויות היוצרים של ה"פרפורמרים"? זהו חוק זכויות מבצעים ושידורים.

 

חוק מבצעים ושידורים לא עומד בסתירה לחוק זכויות יוצרים ואינו תחום משפטי נפרד של ממש אלא תת-ענף נוסף בתחום הקניין הרוחני וענף זכויות היוצרים. החוק נועד להגן על הפרפורמים שיוצרים יצירות ומבצעים יצירות. מטרתו של חוק זכויות מצבעים ושידורים היא להעניק זכויות בלעדיות לאמנים והמבצעים על יצירותיהם וביצועיהם ליצירות.

 

 

ואולם, החוק נחקק בשנת 1984 וכלל בסיסי בכל שיטת משפט הוא כי תחולתו של חוק היא "מכאן והלאה". היות ולא הייתה הוראת חוק דומה עד שנת 1984, חוק זכויות מבצעים ושידורים חל על ביצועיהם של אומנים רק לאחר כניסתו לתוקף (יולי 84').

 

 

החוק מגן כל "מבצע". ומיהו "מבצע"? זהו מי שיוצר יצירות ספרותיות, מוזיקה ואומנת או מוזיקה במהלך קטע משחק, מחול, ריקודים, ביצוע שירה ועוד ("או בכל דרך אחרת").

 

בדומה לחוק זכויות יוצרים שהוראותיו נסקרו בהרחבה במאמרים שונים באתר, גם חוק זכויות ומבצעים ושידורים נועד להעניק זכויות לאומנים ולהגן עליהם ולכן החוק מונה את השימוש שמותר לבצע בביצוע אולם, רק בהינתן הסכמת המבצע.

 

 

למשל, סעיף 3 לחוק זכויות מבצעים ושידורים קובע שמותר להעתיק ולשדר את הביצוע- רק בהסכמת המבצע והקלטתו של הביצוע מותרת גם היא רק בהסכמת המבצע. כלומר, זמר שמעוניין ששירו יתנגן בתחנות הרדיו צריך לתת לתחנת הרדיו את הסכמתו לשדר את הביצוע שלו לשיר. כך גם בעל הזכויות בסרט קולנוע כלשהו צריך לתת את הסכמתו לאופלני ותחנות הטלויזיה לשדר את הסרט בין אם לראשונה ובין אם בשידורים חוזרים.

 

ומה קורה אם מדובר במחזה בו משחקים מספר שחקנים ויש לו מספר במאים? או שמדובר בסרט שיש לו מספר מפיקים, מספר מנהלי אולפן, מאות שחקנים ועוד? או בלהקת מחול מודרני שיש בה רקדנים רבים? מי לפי חוק זכויות מבצעים ושידורים צריך לתת את ההסמה? מה עושים כשיש יותר ממבצע אחד? האם נלך לפי המבצע "הדומיננטי" למשל, הרקדן הראשי בלהקה?

 

במקרים אלו חוק זכויות מבצעים ושידורים קובע כי נציג הקבוצה הוא שייתן את ההסכמה בשם קולם ויראו את הסכמתו כהסכמת כלל הקבוצה.  ומה אם שאר הקבוצה לא מסכימה איתו? במקרים כאלו כמובן שניתן להגרר להתדיינות משפטית ארוכה ומורכבת אולם, לרוב הדברים הללו מוסכמים מראש.

 

ומה קורה אם לקבוצה אין נציג? במקרים כאלו הכלל הבסיסי מהילדות הוא שיחול- "הרוב קובע".

 

 

חוק זכויות מבצעים ושידורים נותן למבצע הנפגע שתי חלופות: האחת, לפנות להליך הפלילי והשנייה- לפנות להליך האזרחי. אכן הפרת חוק זכויות מבצעים ושידורים היא עבירה פלילית במדינת ישראל והעונש המירבי בגין הפרה זו הוא שישה חודשי מאסר (כזכור, מרבית העונשים המנויים בחקיקה הפלילית הם עונשי מקסימום אלא אם נאמר אחרת. למשל, בגין רצח עונש החובה הוא מאסר עולם).

 

האפשרות השנייה כאמור, היא פנייה להליך האזרחי- המבצע ייתבע את המפר וידרוש סעד אזרחי מבית-המשפט- פיצויים כספיים בגין נזקים שנגרמו לו ערב ההפרה, צו מניעה (דרישה למנוע את השידור, למשל) ועוד.