מאמר להדפסה

זהו מונח משפטי, או ליתר דיוק מצב משפטי בו לפלוני שהייתה לו עילת תביעה נגד אלמוני אין יותר אפשרות לתבוע את אלמוני בגין אותה עילה. כיצד ומדוע? משום שחלף זמן רב מידי. זוהי "התיישנות".

 

 

 

 

 

לכאורה ניתן לומר כי ההתיישנות פוגעת בזכות של פלוני לגישה לערכאות ובזכותו ליומו בבית-המשפט. אולם, חשוב להבין כי למרות שאכן קיימת פה פגיעה אפשרית הרעיון הוא למנוע מצב בו אלמוני ירדף על-ידי פלוני עד סוף חייו ויחייה תמיד בחשש ופחד שמא היום יתעורר פלוני ויחליט "שזה יום יפה לטיול ויום נהדר לתביעה".

 

בייחוד לאור העובדה כי ככל שעוברות להן השנים קשה יותר ויותר להשיג את הרעיות והעדויות הנדרשות לברור האמת. הנחת המוצא של מרבית שיטות המשפט בעולם היא כי חייב להיות "סוף לסיפור". גם לציבור יש אינטרס בכך שהמערכת המשפטית לא תהיה עמוסה בתביעות נושנות שאבד עליהן הכלח. איך יודעים וקובעים תוך כמה זמן "מתיישנת תביעה"? בעיקר הדבר מוסדר בחוק ההתיישנות.

 

 

לעניין תביעות קניין רוחני-  כפי שראינו במאמרים קודמים, קניין רוחני הוא ענף משפטי המגן ומווסת את זכויות הקניין על נכסים שאינם מוחשיים. היות וישנה התיישנות בתביעות קניין "רגילות" אך הגיוני כי תהיה התשיינות גם בתביעות קניין רוחני. 

 

כבר הזכרנו את חוק ההתיישנות- הוראת החוק המרכזית הקובעת את תקופות ההתיישנות בתביעות השונות- אם נבחן היטב את החוק נראה כי הוא לא מדבר על התיישנות בתביעות קניין רוחני. אולם, החוק מציין כי על תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת 7 שנים מהיום בו "נולדה העילה" (כלומר בוצעה העבירה). כלומר, קניין רוחני היא תביעה שאינה במקרקעין ולכן תביעה בקניין רוחני מתיישנת לאחר 7 שנים.

 

 

כפי שכבר למדנו, קניין רוחני כולל נכסים שונים, ביניהם- רישום פטנטים. חוק הפטנטים מלמד אותנו כי ניתן להגיש תביעה על הפרת זכויות השימוש בפטנט (בלעדיות) גם לאחר 7 שנים. כיצד? משום שתוקף הפטנט הוא למשך 20 שנים וכן בשל סדרי דין מעט ייחודיים יותר הנוגעים לטענות שניתן להעלות בדבר תוקפו של פטנט ורישום בעליו.

 

לכך קיים גם הגיון משפטי נוסף- כלל "האצבע" הוא כי הוראת חוק ספציפית ומאוחרת יותר 'גוברת' על הוראת חוק כללית ומוקדת יותר ולכן חוק הפטנטים הספציפי לקניין רוחני משנת 67' 'גובר' על הוראות חוק ההתיישנות משנת 58' בכל הנוגע לתביעות התיישנות בקניין רוחני (בפטנטים).

 

בדומה, ישנם הסדרים מעט ייחודיים יותר לעניין התיישנות תביעות בגין הפרת זכויות יוצרים. חוק זכויות היוצרים קובע כי הזכויות על היצירה מוגנות לאורך כל חייו של היוצר ו-70 שנים לאחר מותו (!) לכן,

 

ניתן יהיה להגיש תביעת בגין הפרת זכויות יוצרים גם 65 שנים אחרי. ואולם, בחינת חוק זכויות יוצרים מלמדת כי הפרת זכויות יוצרים היא עוולה נזיקית, המשמעות היא כי פקודת הנזיקין תהיה הוראת החוק הרלוונטית לפיה תידון ההפרה. ובכל הנוגע לתביעות נזיקיות ישנו הסדר מעט נפרד לתביעות התיישנות.

 

מכל מקום, אנו למדים כי כל תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר 7 שנים. אולם, בקניין רוחני ישנן תקופות התיישנות מעט שונות לאור דברי החקיקה הספציפיים המסדירים את דיני הקניין הרוחני. לכן, במידה ובוצעה הפרה בזכויות קניין רוחני- יש ראשית להבין באיזה סוג של קניין רוחני מדובר (פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים וכו') ולאחר מכן לראות האם החוק הספציפי לאותו ענף משפטי קובע תקופת התיישנות אחרת לתביעות בגין הפרה זו.

 

והכי טוב- בלי הפרות ובלי תביעות.