מאמר להדפסה

עבירות הסחר בסמים אינן מנויות בחוק העונשין הישראלי אך הן עבירות פליליות לכל דבר ועניין ומנויות בפקודת הסמים המסוכנים והעונש בגינן הינו סנקציה פלילית לכל דבר ועניין ועשוי (ואף אכן כך במרבית המקרים) להסתיים במאסר. מה יהווה "סחר בסמים"? פעולה של קנייה ומכירה של סם מסוכן נדרשת לשם כך.

 

 

 

 

 

פקודת הסמים המסוכנים לא מותירה כל מקום לספק או תהיות ומונה בנספח מפורט (המתעדכן מעת לעת) מהם הסמים המסוכנים האסורים על-פי חוק.

 

 

כלומר, האם מספיק שראובן סיכם עם שמעון כי מחר הוא יעביר לו סמים בתמורה לכסף שיקבל מחרתיים? או לחילופין, ראובן משלם היום ומסכים (אפילו עורך חוזה בכתב) כי שמעון יעביר לו את הסמים מחר? האם אלו יהווה עבירת סחר בסמים?

 

לפי האופן בו בתי המשפט פרשו את העבירה- לא. לא מספיק כי יהיה מדובר בסיכום עקרוני. זו גם אחת הסיבות לכך שמעצרים משטרתיים של סוחרי סמים מתבצעים על ידי סוכנים משטרתיים המתחפשים לשוכרי סמים- אם הסמים והכסף לא עברו מיד ליד- אין עבירת סחר בסמים.

 

אולם, היות ופקודת הסמים המסוכנים היא נורמה פלילית למרות שלא מנויה בחוק העונשין, הוראות חוק העונשין חלות עליה. כפי שראינו במאמרים אחרים באתר, חוק העונשין מורכב מחלק כללי המתווה את העקרונות הכלליים לחקיקה הפלילית בישראל, ומהחלק הספציפי המונה את העבירות. החלק הכללי חל על כלל העבירות הפליליות בישראל לרבות פקודת הסמים המסוכנים.

 

היות ובחלק הכללי (סעיף 25) מאפשר "לגזור" מכל עבירה "עבירת ניסיון" תתכן גם עבירת "ניסיון לסחר בסמים" כלומר- כאשר אדם היה "בדרך" לבצע עבירת סחר בסמים אך לא השלים אותה מסיבות שונות (לא קיבל את הכסף לידיו) הוא עדיין יכול למצוא את עצמו בהליך פלילי בעוון ניסיון לסחר בסמים. 

 

כפי שקובע עוד החלק הכללי של חוק העונשין, העונש בגין עבירת ניסיון זהה לעונש בגין העבירה "המושלמת". לכן, לעניין העונש- לא ממש משנה אם הצליח בפועל או לא הצליח בפועל ראובן לסחור בסמים.

 

 

בתחילת מאמר זה אמרנו כי פקודת הסמים לא מותירה מקום לשאלות ותהיות ומגדירה בדיוק מהם סמים מסוכנים ואסורים בישראל. מה קורה אם "לא ידעתי" שמה שאני נותנת בתמורה לסחר הוא "סם מסוכן"? מחד, קיימת חזקה בסיסית לפיה "אי ידיעת הדין אינה פוטרת מעונש" ומאידך, כלל בסיסי בדיני העונשין הוא כי לשם ביצוע עבירה נדרש יסוד נפשי- יחס סובייקטיבי של הנאשם כלפי מעשיו. לכל הפחות ידיעה על כך כי הוא עושה דבר מה.

 

 

לתשומת לב הקוראים כי "אי ידיעת הדין אינה פוטרת מעונש" היא לעניין אחר: זה שלא ידעתי שאסור לגנוב לא יפטור אותי מאחריות פלילית אם גנבתי. אבל אם לא ידעתי שמה שלקחתי הוא לא שלי- פה כן אהיה פטורה מעונש- לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לעבירת הגניבה.

 

ולכן, בדוגמא שלנו- נדרשת ידיעת הנאשם כי החומר בו הוא סוחר הוא סם מסוכן. אם חשבתי שהאבקה הלבנה שמכרתי לשכנה היא מלבין כביסה מצויין ולא ידעתי שזה קוקאין- לא התקיים היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעתי בעבירת הסחר בסמים. וגם אם יוכח כי האבקה היא קוקאין וכי מכרתי אותה בתמורה לכסף- בלעדי היסוד הנפשי לא תיתכן הרשעה.

 

האם המשמעות היא כי הגנת "השה התמים" (מה? לא ידעתי! מה אתם רוצים ממני?!) תעזור?

 

לא אם היא לא כנה ולא אמיתית. גם יסוד נפשי יש להוכיח בראיות שונות.