מאמר להדפסה

 

מצלמת מהירות כשמה כן-היא. זוהי מצלמה בה עושה שימוש משטרת ישראל על-מנת למדוד את מהירות הנהיגה של נהגים על הכביש. המצלמה מסוגלת לזהות נהיגה במהירות מופרזת ולהתריע על כך לשוטר המפעיל את המצלמה.

 

 

 

מצלמת המהירות המצויה בשימוש המשטרה היא ה"מולטנובה" וביכולתה לצלם את הרכב שעבר את מהירות הנסיעה המותרת ואת מיקומו על הכביש והנתיב, ולהפיק את התמונה בצירוף פרטים חשובים נוספים כגון: תאריך, שעה, מקום, שם השוטר המפעיל את מצלמת המהירות, מהי המהירות המותרת על-פי חוק באותו קטע כביש ועוד.

 

 

הוא לא. לא השוטר הוא זה שלוחץ על "כפתור" המצלמה. העיקרון לפיו פועלת המצלמה הוא (בקצרה ומבלי להיכנס להסבר הפיסיקאלי המלא) זיהוי הרכב [גוף] המתקרב לכיוון המשדר האלקטרוני, "קריאת" מהירות הגוף הנע על הכביש באמצעות אלומה אלקטרומגנטית וניתוח מהירות זו.

 

המכשיר הוא זה שקובע האם המהירות בא נע הרכב היא תקינה או לא. במידה והשדר שנקלט על-ידי המכשיר מוביל את המכשיר "לחשוב" שהמהירות היא מעל לרף הקבוע- תופעל מצלמת המהירות ותצלם את הרכב שנהג במהירות מופרזת.

 

 

פעולה זו מכונה "כיול". השוטר המפעיל את המצלמה מזין לתוכה את הנתון הזה בהתאם לקבוע בחוק. ומה עם המכשיר לא מכיול טוב או שהוא פשוט טועה? אכן מקרים כאלו קורים. ומקובל לחשוב כי סטיית התקן המותרת היא 3%.

 

כלומר, אם המהירות המופיעה על גבי מצלמת המהירות היא 60 קמ""ש ייתכן כי המהירות הממשית בה נסע הרכב פחותה (או עולה) ב-3% מ-60 קמ"ש (כלומר, כ-58 קמ"ש). רבים טועים לחשוב ומבלבלים את הסטייה המכנית עם מחשבה ש"מותר להם לנסוע ב-3% מעל למהירות המותרת"- ובכן, בזאת הובהר הבלבול וזו עבירת תנועה לכל דבר!

 

היו מקרים בהם נמצא בבית-המשפט כי אכן המצלמה לא הייתה מכוילת והתוצאה שהמהירות ש"נקראה" הייתה גבוהה מזו בה נסע הרכב. ולכן, תוצאת המשפט הייתה זיכוי. ובוודאי כי ישנן אגדות רבות על זיכויים שונים ומגוחכים. אולם, שימו לב טוב לדוגמא המספרית במאמר: הבדל של 3% הוא לא כה משמעותי כפי שנדמה. שלושת האחוזים הללו בוודאי לא יביאו איש מאתנו מהר יותר הביתה או לעבודה. אז למה בכלל לנסות?