מאמר להדפסה

הנישואין והגירושין בארץ מצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני (מכוח חוק שיפוט בתי-דין רבניים). כפועל-יוצא, הדין החל על הנישואין והגירושין בארץ הוא הדין העברי. לפי המשפט העברי קיימות שלוש עילות גירושין הנוגעות להתנהגות מוסרית של בני-הזוג, אותן יוכלו להעלות בפני בית-הדין על-מנת לבקש גט. העילות נוגעות בעיקר להתנהגות המוסרית של האישה והן, על-פי סדר חומרה יורד: אישה בוגדת, "עושה מעשה כיעור", ו-"עוברת על דת". 

 

 

 

 

"אסורה על בעלה ועל בועלה". השאלה היא מה ייחשב ל"בגידה". בשונה ממה שניתן היה לצפות מהיהדות האורתודוכסית, ההגדרה שונה דווקא מהחשיבה הרווחת. מבחינה הלכתית, כל עוד אישה היא "אשת איש" כלומר- נשואה וטרם קיבלה גט, היא אסורה על גברים אחרים. גם אם בעלה חי מזה שנים בנפרד ממנה ואף יש לו בת-זוג חדשה ואף ילדים ממנה. מבחינה זו, ההגדרה לפי ההלכה הנה רחבה ומחמירה יותר.

 

מאידך, "בגידה" היא "מעשה מכחול בשפופרת"- רק קיום יחסי-מין ייחשב ל"בגידה". בהיבט זה, ההגדרה לפי ההלכה צרה ומצומצמת יותר ובוודאי קשה מאוד להוכחה.

 

הבעייתיות בהגדרה זו כפולה. ראשית, כפי שניתן לראות קיימת אי-סימטריה מהותית: הבעל רשאי לגור בנפרד מאשתו, לקיים מערכת יחסים חדשה ואף להביא ילדים לעולם ותוך כדי לסרב לתת גט לאשתו. בעוד שאשתו, אם תנהג כך, תחשב ל"בוגדת" ותאבד את זכותה למזונות.

 

בנוסף, אם אישה תטען בפני בית-הדין כי נבגדה על-ידי בעלה, היא "תתומרץ" לנסות ולסלוח לו, אלא אם יוכח כי מדובר בהתנהגות סדרתית- "רועה זונות". דרישה שהיא כמובן כמעט ובלתי-אפשרית להוכחה; שנית, על-מנת להוכיח מעשה בגידה יש להציג ראיות ועדים ומכאן, שכמעט הכרחית פגיעה בפרטיות בן או בת-הזוג ושימוש באמצעים שכשרותם מוטלת בספק.

 

מקרה מעניין שעסק בגירושין ומזונות עקב בגידה הוא פסק-דין כהן שהגיע על בית-המשפט העליון. באותו מקרה, הבעל עזב את הבית המשותף ועבר להתגורר עם אישה אחרת וממנה נולדו לו מספר ילדים, בינתיים סרב לתת גט לאשתו ולשלם את מזונותיה בטענה כי היא בוגדת בו עם גבר אחר.

 

בית המשפט מתקומם על התנהגותו של הבעל ומגיע למסקנה כי הוא נוהג בצורה חסרת תום-לב והגינות ומחייב את הבעל במתן גט ותשלום המזונות. יש להעיר כי פסק-דין זה לא פורסם ומהווה חריג בפסיקת דיני המשפחה היות והוא אינו נסמך על דין כלשהו אלא על עקרונות של שוויון,צדק והגינות בהתנהגות בני-הזוג.

 

 

זו אישה נשואה אשר מצויה בסיטואציה אינטימית עם גבר אחר (למשל, נשיקה). אישה העושה מעשה כיעור חייבת בגט ומאבדת את זכותה למזונות. 

 

 

זו אישה נשואה אשר מצויה בסיטואציה פרטית עם גבר אחר, גם אם אין המדובר בסיטואציה אינטימית (למשל, כאשר האישה הלכה לראות סרט עם גבר אחר). בפסק-דין גרינהאוז דובר בזוג שחי מספר שנים בנפרד, האישה ביקשה גט והבעל סרב לשלם את מזונותיה ולתת לה גט. לטענתו אשתו "עברה על דת" בכך שניהלה שיחות טלפון אינטימיות עם גברים אחרים. הסוגיה הגיעה עד בית-המשפט העליון.

 

שם, פסק בית-המשפט כי הבעל לא יכול לעשות שימוש בעילה הזו היות והוא עצמו מפרסם מודעות במדורי הכרויות בניסיון למצוא קשר אינטימי עם אישה אחרת. כלומר, "נאה דורש ונאה מקיים". יש לציין כי זו פסיקה חריגה מאוד של בית-המשפט ומעטים המקרים בהם נפסק כך.

 

 

לסיכום, ניתן לראות כי המושג "גירושין עקב בגידה" טומן בחובו הרבה יותר מ"בגידה" בלבד ואולם, דווקא הריבוי הזה הוא שמקשה על נשים ויוצר אי-סימטריה ביחסי-הכוחות ועילות הגירושין בארץ. אכן, קיימת פסיקה המבוססת על דרישת התנהגות הגונה של בני-הזוג האחד כלפי השנייה ואולם, פסיקה זו מצומצמת ואופן יישומה על-ידי בתי-הדין הרבניים מוטל בספק, בלשון המעטה.