מאמר להדפסה

 

ראשית, בשורה של פסקי-דין קבע בית-הדין הארצי לעבודה כי "הריון אינו מחלה"! דמי מחלה לחוד הריון לחוד. ואכן, ישנם דברי חקיקה נפרדים שמכוחם "מתמודדים" עם דיני העבודה בההריון.

 

 

אישה רשאית להעדר מעבדותה מבלי שהדבר יפגע (ינוכה) ממשכורתה לשם בדיקות רפואיות (שגרתיות או מיוחדות) הקשורות להריונה אבל במספר מוגבל בחוק: במידה ויום עבודתה עולה על 4 שעות ביום במשך שבוע עבודה- זכאית להיעדרות של 40 שעות במהלך כל תקופת ההריון, מבלי שתנוכה משכרה. במידה והיא עובדת פחות מ4 שעות ביום (או עד 4 שעות)- היא זכאית ל20 שעות היעדרות בעת הריונה.

 

 

החוק (חוק עבודת נשים) אוסר על פיטוריה של אישה בהריון שעובדת מעל חצי שנה במקום עבודתה, אלא באישור משרד התמ"ת. כלומר, מעסיק כן יכול לפנות בבקשה לקבל היתר לפטר אישה הרה. ההיגיון הוא לא "לכבול את ידיו" של מעביד להעסיק עובדת גרועה רק משום שהיא בהריון. אולם, חשוב לשים לב כי פיטוריה של אישה בהריון בלא לקבל אישור כנדרש בדיני העבודה- הם פיטורין אסורים!

 

אישה המועסקת פחות מחצי שנה במקום עבודתה "בבעיה": חוק עבודת נשים לא חל על נשים המועסקות פחות מחצי שנה. אבל, אין זה אומר כי הן "לבד במערכה". מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, בית-הדין הארצי לענייני עבודה קבע במספר הזדמנויות כי פיטוריה של אישה בטרם חלפה חצי שנה להעסקתה מהווים הפלייה פסולה והם פיטורים בחוסר תום-לב. 

 

אולם, תשומת הלב לכך כי הגנה זו היא חלקית. ככל הנראה, מי שעבדה שבועיים ומי שעבדה חמישה חודשים לא תזכה לאותה "מידה של הגנה". יש לזכור כי ייתכן ולמעט העובדה כי העובדת בהריון, עשויות להיות למעביד סיבות נוספות, שהן כולן לגיטימיות, להפסיק את העסקתה.

 

 

החוק קובע כי עובדת מחוייבת לספר על דבר הריונה למעביד בחודש החמישי להריונה. כמובן שהיא יכולה לספר לו גם לפני. היא אמנם לא חייבת ואכן זו שאלה קשה "מתי לספר?" וישנם שיקולים שונים לכל צד והדבר תלוי כמובן במערכת היחסים בין העובדת למעביד וטיב יחסי האמון ביניהם. חשוב לשים לב כי גם על אישה בהריון חלות חובות מכוח חוק והיא לא יכולה "להסתיר את הריונה לנצח"!