מאמר להדפסה

חשוב לפתוח בהבהרה- אין דבר כזה "חקיקת גירושין" בישראל. דיני המשפחה בישראל במסגרתם נקבעים הדינים החלים על נישואין וגירושין הם "מורכבים" בלשון המעטה.
 

כתוצאה מבדרת הליכים הסטוריים במדינת ישראל, גם דיני המשפחה ידעו תמורות שונות (ראו מאמרים שונים באתר בנושא דיני המשפחה).

בפועל, התוצאה היא שדיני "המעמד האישי" הם שקובעים מה יהיו דיני המשפחה של כל אחד מאיתנו הלכה למעשה. כלומר, אם אני יהודיה "חוקי הגירושין שלי" יהיו לפי המשפט העברי ואלו לא יהיו "חוקי הגירושין שלי" אם אני נוצריה קאתולית או מוסלמית שגירושיה נדונים בבית הדין השרעי.
 

אז נניח ואני יהודיה- מה חוקי הגירושין שלי? חוק שיפוט בתי דין רבניים קובע שבענייני נישואין וגירושין לבתי הדין הרבניים הסמכות הייחודית לדון. נניח ואני גם יהודיה דתייה רפורמית- האם אוכל לפנות לרב הקהילה על מנת להתגרש? לא. כוונת המחוקק בקובעו כי הסמכות לדון בנישואין וגירושין בידי בתי הדין הרבניים היא ליהדות האורתודוכסית בלבד.
 

ואם אני יהודיה ובעלי לא יהודי- האם הדיון יהיה בבית הדין הרבני? לא בהכרח. כפי שנסקר במאמר נפרד באתר זה, מדובר במצב של "התרת קשר הנישואין" ועל מצב כזה "יחולו חוקי גירושין שונים".
 

ואם שנינו מסכימים שבית הדין הרבני ידון בגירושין שלנו? שאלה זו נדונה רבות בפסיקת בית המשפט העליון. בעבר, אם שני צדדים הסכימו- בית הדין הרבני היה "רוכש" סמכות לדון בגירושין. אולם, לאחר פסק-דין סרגובי משנות ה-90 נקבע כי אם שני הצדדים מסכימים, לבית הדין הרבני אין סמכות.
 

אחת הבעיות של "חוקי הגירושין" במדינת ישראל היא העובדה כי כל הדיונים בבית המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים- מתנהלים בדלתיים סגורות (בלא יכולת כניסה של הציבור לדיונים) ומעטים פסקי-הדין המתפרסמים. לכן, קשה לבסס "חוקי גירושין" ולהבין מה ההלכה.
 

בנוסף, וכפי שנסקר במאמרים שונים בנושא זה באתר, לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני סמכות מקבילה לדון בנושאים מסויימים (מזונות אישה ומזונות ילדים, למשל).

כשבית המשפט לענייני משפחה דן בנושאים אלו, גם הוא מפעיל את "חוקי הגירושין".
הווה אומר: את המשפט העברי. אולם, ברור כי האופן בו בית-המשפט האזרחי מפרש את המשפט העברי אינו זהה לאופן בו הוא מתפרש על-ידי בתי הדין. התוצאה יש לנו "שני סטים של חוקי גירושין".