במקרה שבו רק שני יורשים נהנים בפועל מהשירות המשפטי, והצד השלישי (הקרן/הקדש) לא שותף להסכמה או להנאה מהשירות, הנטייה היא לראות בהוצאה כהתחייבות פנימית בין הנהנים בפועל.
אם לא הייתה הסכמה מראש על אופן ההתחלקות – והעו"ד לא נשכר במפורש בשם כולם – אז יש היגיון לחלק את העלות שווה בשווה בין מי שנהנה מהשירות בפועל, כלומר 50:50.
אי אפשר לחייב את הקרן בהוצאות, מאחר שהיא גוף סטטוטורי שלא התחייב, ולעיתים אף אינה רשאית לשלם הוצאות כאלה בלי אישור ממשרד המשפטים.
ככל ששמעון ודן הם אלו שפעלו, יזמו, נהנו מהשירות ולמעשה קידמו את עניינם שלהם (גם אם באופן עקיף קודמה גם זכות ההקדש) – הם נחשבים "המזמינים בפועל" ויישאו שניהם בלבד בעלות, ולרוב בשווה.
אם לא קיימת הסכמה אחרת או מסמך שמסדיר זאת – החלוקה השוויונית (50:50) היא הסבירה והצודקת משפטית.
"בעלים של משרד בוטיק, המתמחה בליקויי בניה, בייצוג וליווי בפרויקטים הנדסיים בתחום התשתיות..."
"גרפולוגית משפטית מוסמכת מטעם האגודה הישראלית לגרפולוגיה המשמשת כעדה מטעם בית המשפט..."
"הניסיון המקצועי שלי יחסוך לכם מס.."
שותף מייסד במשרד גרופל-כהן, עורכי דין, משרד בוטיק בעל ניסיון רב בדיני מקרקעין, משפט מסחרי, צוואות וירושות וליטיגציה אזרחית ומסחרית.
"ליווי לכל אורך ההליך המשפטי אל מול הגורמים הרלוונטיים תוך דגש על מתן יחס אישי ומקצועי..."
