מאמר להדפסה

בשנים האחרונות נתקלתי לא פעם בנפגעי תאונות דרכים אשר נהגו ברכב ללא ביטוח חובה תקף. בחלק מן המקרים אנשים נמנעו במודע מלרכוש ביטוח חובה וזאת מתוך הנחה של "לי זה לא יקרה", "מעולם לא עצר אותי שוטר" ועוד טענות אבסורדיות רבות. ואולם, בחלק אחר מן המקרים נתקלתי באנשים שטענו כי "רק אתמול רכשתי את הרכב והתכוונתי היום לבטח אותו, אך בדרך ארעה לי תאונת דרכים".

 

לאחרונה ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון, אשר קבע הלכה מחייבת בעניין זה.

ביום 8.9.99, רכש דוד מור אופנוע יד שנייה. מיד לאחר ששילם למוכר את התמורה בגין האופנוע, ועוד לפני שביצעו את רישום העברת הבעלות, הלך דוד ביחד עם המוכר לסוכן הביטוח, כדי לרכוש פוליסת ביטוח על שם דוד. 

סוכן הביטוח סירב להוציא פוליסה על שם דוד, מאחר ולטענתו לא ניתן להוציא את הפוליסה כל עוד הבעלות באופנוע לא עברה על שמו של דוד (טענה שכמובן איננה נכונה). לכן, השניים נסעו לדואר, ביצעו את רישום העברת הבעלות, וחזרו לסוכן הביטוח לשם הוצאת פוליסת הביטוח. 

הפוליסה הוצאה על שמו של דוד מור ונמסרה לו. כל שהיה מוטל על דוד לעשות בשלב זה, הוא לפנות לסניף הדואר בשנית על מנת לשלם את דמי הביטוח. דוד פנה לסניף הדואר הקרוב, אך בשל עומס רב, החליט לפנות לסניף הדואר הקרוב לביתו. בדרכו לסניף הדואר, היה מעורב דוד בתאונת דרכים קשה. 

 

בתביעה שהגיש דוד לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ניתן בשלב הראשוני פסק דין בעניין החבות על ידי כב' השופט רות לבהר שרון. בפסק הדין קבעה השופטת, כי במועד התאונה, פוליסת ביטוח החובה הייתה בתוקף, ולכן על חברת הביטוח לקיים את התחייבותה החוזית על-פיה. בית המשפט הסתמך בפסיקתו על חוק חוזה הביטוח אשר קובע כי את דמי הביטוח יש לשלם במועד כריתת הפוליסה או תוך זמן סביר לאחר כריתת הפוליסה. 

בהקשר זה טענה חברת הביטוח, כי אמנם חוק חוזה הביטוח מאפשר תשלום תוך זמן סביר לאחר כריתת הפוליסה, אך בנוסף לכך קובע החוק, כי ניתן להתנות על סעיף זה, וכך היא אכן עשתה, שעה שציינה כי מועד תחילת הביטוח יהא לאחר חתימת הבנק על תעודת הביטוח. 
 

בית המשפט המחוזי סירב לקבל את ההתניה הנ"ל, שכן תנאי זה לשיטת בית המשפט, הינו סייג לחבותה של חברת הביטוח אשר לא הודגש ולא הובלט, וזאת בניגוד לחובה להבליט הגבלות כאמור בחוק חוזה הביטוח. בסופו של יום בית המשפט המחוזי קבע בפסק הדין, כי הפוליסה הייתה בתוקף במועד התאונה וכי התובע זכאי לפיצויים. 

 

חברת הביטוח מיהרה להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון, אשר קבע כי קודם כל על בית המשפט המחוזי להשלים את פסק הדין גם לעניין הנזק, ורק לאחר מכן יש להגיש את הערעור לבית המשפט העליון. בפסק דין משלים של בית המשפט המחוזי, פסקה השופטת מיכל נד"ב כי התובע זכאי לפיצוי בסך של כ – 2,000,000 ₪ כולל שכר טרחת עו"ד וזאת מעבר לתגמולי המל"ל ששולמו לתובע. 

בפועל, שילמה חברת הביטוח לתובע 35% מהסכום הנפסק, כאשר ביחס ליתרת הסכום הוחלט על עיכוב ביצוע עד להכרעת בית המשפט העליון בעניין החבות.

 

בפסק הדין של בית המשפט העליון אשר ניתן לאחרונה, הוחלט על ידי הרכב השופטים להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי ולקבל את ערעור חברת הביטוח. בפסק הדין נקבע, כי חברת הביטוח רשאית הייתה להתנות על האמור בחוק חוזה הביטוח, וכי אופן ההתניה נעשה כדין, באופן שההתניה מספיק מובלטת וברורה. 

 

בית המשפט העליון הצדיק את התוצאה אליה הגיע, בכך שאם ניתן היה לשלם את דמי הביטוח זמן סביר לאחר רכישת הפוליסה, מבוטחים חסרי תום לב היו רוכשים פוליסות לתקופות קצרות ומתעכבים באופן מכוון בביצוע התשלום עד לאחר תום תקופת הביטוח, וכך נהנים מביטוח חינם.

התובע העלה טענה נוספת במהלך הערעור, לפיה חוק חוזה הביטוח קובע כללים ומועדים ביחס לאופן ביטול הפוליסה על ידי חברת הביטוח, במקרים בהם המבוטח של שילם את דמי הביטוח. 

לטענת התובע, משלא ביטלה חברת הביטוח את הפוליסה כנדרש בחוק, הרי שהפוליסה הייתה תקפה במועד התאונה. ואולם, בית המשפט העליון קבע בעניין זה, כי מאחר ותוקף פוליסת הביטוח הותנה בתשלום דמי הביטוח, הרי שבמקרה זה, בו התובע לא שילם את דמי הביטוח, הפוליסה לא בוטלה, אלא כלל לא נכרתה מלכתחילה, ולכן התובע לא זכאי לפיצויים.
 

ואולם, בסופו של יום ובשל אי הנוחות מהתוצאה הקשה אליה הגיעו, המליצו כל שופטי ההרכב, כי המבטחת בכל זאת תותיר בידי התובע את הפיצוי בשיעור 35% ששילמה כבר לתובע, אך כאמור, הותירו את ההחלטה הסופית בעניין זה בידי חברת הביטוח.

על כן נהגים יקרים, מאחר וההלכה כיום היא כי פוליסת ביטוח החובה נכנסת לתוקף אך ורק לאחר תשלום דמי הביטוח, הימנעו מנסיעה ולו הקצרה ביותר לפני ששילמתם את דמי הביטוח, שכן פזיזות שכזו עלולה לעלות לכם מיליוני שקלים.

 

לעיון בפסד הדין המלא - ע"א  4504/11